
באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute
מה גורם לחלקיקי הטבעות להתקבץ לטבעות צרות (ringlets) עם שוליים חדים? מה מרחיק חלקיקים מהמרווח הכמעט ריק בטבעות של שבתאי, שנקרא מרווח קאסיני? ומדוע החומר בטבעות של נפטון מרוכז בקשתות? המדענים עדיין מתווכחים על חלק מהשאלות האלה, אבל נראה ברור שרוב המבנה בטבעות נוצר בגלל כוחות כבידה שפועלים על החלקיקים. הכוחות האלה יכולים לבוא מירחים קרובים, או מירחונים קטנים יותר בתוך הטבעות עצמן, שחלקם עוד לא התגלו.

באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute
ירחים שמגבילים טבעות לאזורים צרים נקראים ירחים רועים. המדענים חקרו את השפעת הכבידה שלהם על אינספור החלקיקים הקרובים, והתברר שהם פועלים כמו זוג כלבי רועים: הם שומרים על "עדר" חלקיקי הטבעת השכנים בקבוצה מסודרת. ירח רועה חיצוני מאט כל חלקיק שסוטה החוצה, והחלקיק יורד למסלול נמוך יותר. ירח רועה פנימי מאיץ כל חלקיק שסוטה פנימה, ומעלה אותו למסלול גבוה יותר. כך, למשל, הטבעות הדקות של אורנוס ושל נפטון כנראה מוחזקות במקומן בידי ירחונים קטנים. חלליות וויאג'ר אישרו את התיאוריה כשמצאו כמה ירחונים כאלה משני צידיהן של טבעות צרות במערכות של שבתאי ושל אורנוס.

באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute
עדות ברורה לכך שירחים שולטים בטבעות היא המרווח הגדול ביותר בטבעות של שבתאי: מרווח קאסיני. חלקיקים באזור הזה מקיפים את שבתאי בחצי מזמן ההקפה של הירח הגדול הקרוב ביותר, מימאס. לכן הם חשים משיכת כבידה חוזרת של מימאס, באותו מקום, פעם בכל שתי הקפות סביב שבתאי. התופעה הזו, שבה זמן ההקפה של גוף אחד שווה לשבר פשוט של זמן ההקפה של גוף אחר – למשל ½, ⅓ או ⅔ – נקראת תהודה. המשיכה החוזרת והקבועה של הגוף הגדול משבשת את מסלולו של הגוף הקטן, ולעיתים קרובות מוציאה אותו לגמרי ממסלולו המקורי.
כוחות כבידה מסבירים גם שני סוגים של גלים ספירליים שמתפשטים בטבעות. גלי צפיפות נוצרים במקומות שבהם חלקיקים במסלולים אליפטיים "מצטופפים" באזור של תהודה מסלולית. אותה תופעה, בקנה מידה גדול בהרבה, יוצרת את הזרועות הספירליות של גלקסיות. אם מסלולו של ירח נטוי, ההפרעות הכבידתיות שלו יכולות לגרום לחלקיקי הטבעת לנוע מעלה ומטה, אל מחוץ למישור הטבעת. כך נוצר סוג אחר של גל ספירלי, שנקרא גל כיפוף.

באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute
רוב המבנים בטבעות קשורים לכוחות כבידה, אבל ה"חישורים" (spokes) הם דוגמה לתופעה שאינה כבידתית. אלה פסים כהים שחוצים את הטבעות של שבתאי בניצב לכיוון התנועה של החלקיקים. וויאג'ר צילמה סדרת תמונות של החישורים בזמן שנעו סביב הטבעות, וגילתה שהם מסתובבים באותו קצב שבו מסתובב השדה המגנטי של שבתאי. החישורים הם כנראה ענני אבק של חלקיקים בגודל מיקרון, שמטילים צל על הטבעות. החלקיקים הזעירים האלה ניתזים כנראה מפני השטח של חלקיקי הטבעת עצמם, למשל בפגיעות של מיקרו-מטאוריטים, ונטענים במטען חשמלי. אז השדה המגנטי של שבתאי משפיע על תנועתם, ואולי אף מרים אותם מעל מישור הטבעת או מוריד אותם מתחתיו. גם הטבעות של צדק מושפעות מהשדה המגנטי החזק של הפלנטה: כוחות מגנטיים מוציאים חלקיקי אבק ממישור הטבעת, ומרחיבים אותה ל"הילה" בצורת סופגנייה.

באדיבות NASA/JPL/Space Science Institute
מלבד טבעם המדויק של החישורים, נותרו למדענים עוד שאלות פתוחות רבות על המבנים המורכבים של מערכות הטבעות. יש טבעות, כמו טבעת F של שבתאי, שנראות קלועות, כאילו שתי טבעות צרות נשזרו זו בזו. החומר בטבעת הזו גם מתקבץ ל"קשרים", במקום להתפזר באופן אחיד סביב הפלנטה. ייתכן שהתופעות האלה נובעות מההשפעה הכבידתית המורכבת של שני הירחים הרועים של הטבעת, פרומתאוס ופנדורה, שמסלוליהם כאוטיים ובלתי צפויים. ייתכן גם שהן תוצאה של ירחים שעוד לא התגלו. החללית קאסיני, שחקרה את שבתאי בשנים 2004–2017, הבהירה חלק מהשאלות האלה וגילתה ירחונים חדשים בתוך הטבעות – אבל היא גם צילמה מבנים שלא נראו קודם, והוסיפה עוד חידות על המבנה של מערכות הטבעות.
→ הסעיף הקודם: 7.9 הטבעות של ענקי הגז | הסעיף הבא: 7.11 כיצד נוצרו הטבעות? ←

