
טמפרטורות גבוהות הן הדוגמה הנפוצה ביותר לתנאי קיצון בכדור הארץ. אולי זה משום שאנחנו מעקרים דברים כמו מי שתייה או מכשירים רפואיים בחום. כך או כך, טמפרטורות גבוהות הן אכן סביבה קיצונית ייחודית בפלנטה שלנו. הן אמנם מגבילות את קיומם של בני אדם ושל יצורים מורכבים רבים אחרים, אבל סביבות חמות מאוד כבר אינן נחשבות בלתי ראויות למחיה כפי שנחשבו פעם. הסיבה היא שמדענים מגלים מגוון רחב של יצורים שלא רק שורדים בטמפרטורות גבוהות, אלא משגשגים בהן.
באופן כללי, יצורים שחיים בסביבות קיצוניות מנקודת מבט אנושית נקראים אקסטרמופילים, והיצורים שמשגשגים בטמפרטורות גבוהות נקראים תרמופילים. הטמפרטורות שבהן תרמופילים גדלים בצורה הטובה ביותר מתחילות ב-45 מעלות צלזיוס, ועולות הרבה מעבר לכך. מדענים מכירים תרמופילים כבר יותר מ-60 שנה, אבל רק מאוחר יותר גילו מיקרוביולוגים שיש יצורים שמשגשגים בטמפרטורות גבוהות הרבה יותר מ-45 מעלות. למעשה, זוהו כמה יצורים שגדלים בצורה הטובה ביותר בטמפרטורות של יותר מ-80 מעלות! כדי להבחין בינם לבין התרמופילים, הם נקראים היפרתרמופילים.

יש סביבות רבות שבהן אפשר למצוא תרמופילים (והיפרתרמופילים). סביבות החום הנפוצות והקיצוניות ביותר קשורות לרוב לפעילות געשית. סביבות של טמפרטורה גבוהה נמצאות על פני כדור הארץ או קרוב להם, כמו המעיינות החמים בפארק הלאומי ילוסטון; באזורים תת-קרקעיים; ובסביבות תת-ימיות, ליד פתחים הידרותרמיים געשיים. המיקרואורגניזמים שהחזיקו לאחרונה בשיא הגדילה בטמפרטורה גבוהה הם Methanopyrus kandleri, שמתרבה בטמפרטורה של 122 מעלות צלזיוס, ואחריו Pyrolobus fumarii, שגדל בטמפרטורות של עד 113 מעלות והתגלה לראשונה בדפנות של פתח הידרותרמי בקרקעית האוקיינוס. ב-2026 נשבר שיא החום של יצורים מורכבים (אאוקריוטים) בידי Incendiamoeba cascadensis – אמבה שנמצאה במים החמים של הפארק הלאומי לאסן וולקניק בקליפורניה. "אמבת האש", כפי שכונתה, מסוגלת להתרבות בטמפרטורה של עד 63 מעלות, ולשרוד במצב רדום עד 70 מעלות.
אז מדוע סביבה של טמפרטורה גבוהה נחשבת קיצונית? לבני אדם, הסכנה בטמפרטורות שמעל נקודת הרתיחה של המים ברורה. אבל מה לגבי יצורים חד-תאיים – מדוע טמפרטורות גבוהות הן סביבה קיצונית גם בשבילם? כל התאים החיים בנויים מאבני בניין דומות, ורבות מהן רגישות לחום. למשל, אנזימים הם חלבונים שעוזרים לזרז תגובות כימיות בתאים חיים. אנזים, ובאופן כללי כל חלבון, בנוי משרשרת ארוכה של מולקולות שנקראות חומצות אמינו. השרשרת הזאת מתקפלת ויוצרת מקרו-מולקולה תלת-ממדית. לעיתים קרובות חום מעוות את הקיפול התלת-ממדי של המקרו-מולקולות האלה או הורס אותו לגמרי, וכך אנזימים, למשל, נעשים חסרי תועלת. גם ה-DNA יכול לעבור דנטורציה (אובדן המבנה) בטמפרטורה גבוהה: קשרי המימן שמחזיקים את שני הגדילים יחד נשברים, וה-DNA מתפרק לגדילים בודדים. בנוסף, טמפרטורה גבוהה עלולה לפגוע בקרומים שעוטפים את התאים החיים, ולעיתים קרובות היא קורעת את שכבת השומנים הכפולה שלהם.

התרמופילים פיתחו דרכים להתמודד עם ההשפעות של טמפרטורות גבוהות. ראשית, ביוכימאים שמו לב שהאנזימים של תרמופילים דומים מאוד לאנזימים המקבילים של יצורים מזופיליים (שחיים בתנאים מתונים), ולעיתים די בהבדלים קטנים ברצף חומצות האמינו, במקומות הנכונים. ההבדלים הקטנים האלה מאפשרים לאנזים להתקפל בצורה עמידה יותר לחום. בפרט, לאנזימים ולחלבונים עמידי חום יש יותר "גשרי מלח" – קשרים יוניים בין חומצות אמינו טעונות – והם מתקפלים למבנה תלת-ממדי הדוק יותר. מבנה הדוק עמיד מטבעו בפני פתיחת הקיפול. היצורים התרמופיליים משתמשים גם במנגנונים מיוחדים לשמירה על שלמות ה-DNA. אחת הדרכים להפוך את ה-DNA לעמיד יותר בטמפרטורות גבוהות היא ליצור בו פיתולי-על חיוביים במקום פיתולי-על שליליים; הם יציבים יותר. בנוסף, בחלק מההיפרתרמופילים נוצר חלבון עמיד לחום שנקשר ל-DNA, מייצב אותו ובכך מעלה את טמפרטורת ההיתוך שלו (הטמפרטורה שבה שני הגדילים נפרדים). לבסוף, קרומי התאים של תרמופילים שונים מאלה של יצורים שחיים בטמפרטורות מתונות או קרות. ההבדל העיקרי הוא בסוג השומן שבונה את הקרום. ברוב התאים נוצרת שכבה כפולה של שומנים. אבל תרמופילים רבים (בעיקר ארכאים) משתמשים בשומן אחר, שיוצר שכבה אחת במקום שכבה כפולה, ולכן הוא חסין מפני הנטייה של טמפרטורה גבוהה לפרק שכבות כפולות.
יצורים תרמופיליים מעניינים לא רק בזכות יכולתם לעמוד בטמפרטורות גבוהות. אסטרוביולוגים רבים טוענים (אם כי הדבר שנוי במחלוקת) שהאב הקדמון המשותף האחרון של כל החיים בכדור הארץ היה יצור היפרתרמופילי. אם זה נכון, פענוח הביוכימיה של היצורים האלה עשוי להיות חשוב מאוד להבנת ראשית החיים והתפתחותם בפלנטה שלנו. התרמופילים תרמו להבנת האבולוציה של החיים גם בדרך מוחשית הרבה יותר: Taq פולימראז, אנזים שבודד ממיקרואורגניזם תרמופילי, משמש בטכניקה שנקראת תגובת שרשרת של פולימראז (PCR), שמאפשרת לשכפל מידע גנטי בכמויות גדולות, ואחר כך לקבוע את הרצף שלו. ברשימה ההולכת וגדלה של פלנטות מחוץ למערכת השמש יש רבות שחמות הרבה יותר מכדור הארץ. ייתכן שהיצורים הקטנים והעמידים האלה ימשיכו להאיר את החיפוש שלנו אחר חיים ביקום.
→ הסעיף הקודם: 18.12 אקסטרמופילים | הסעיף הבא: 18.14 פסיכרופילים ←

