אם השמש היא שמחזיקה את כדור הארץ במסלולו, מדוע דווקא הירח גורם לגאות ולשפל? כדי להבין זאת צריך להשוות את עוצמת הכבידה של השמש ושל הירח שפועלת על כדור הארץ. כוח הכבידה פרופורציוני למסות של שני הגופים ובהיפוך לריבוע המרחק ביניהם. במשוואה יש גם קבוע מספרי, G. נשתמש באותיות S, E ו-M כדי לסמן את השמש, את כדור הארץ ואת הירח. כוח הכבידה שהשמש מפעילה על כדור הארץ הוא:
FSE = G MS ME / (RSE)2
כוח הכבידה שהירח מפעיל על כדור הארץ הוא:
FME = G MM ME / (RME)2
חלק מהגדלים מצטמצמים כשמחשבים את היחס בין כוח השמש על כדור הארץ לכוח הירח, FSE / FME. (באופן כללי, כשפותרים בעיות אלגברה כדאי לפשט את הביטויים ככל האפשר לפני שמציבים מספרים ופותרים את המשוואה). יחס הכוחות הוא:
FSE / FME = (MS / MM) × (RME / RSE)2

עכשיו אפשר להציב את הערכים ולקבל את התשובה. מסת השמש היא MS = 2.0 × 1030 ק"ג, ומסת הירח היא MM = 7.4 × 1022 ק"ג. המרחק מכדור הארץ לשמש הוא RSE = 1.5 × 108 ק"מ (יחידה אסטרונומית אחת, לפי ההגדרה), והמרחק לירח הוא RME = 3.8 × 105 ק"מ. התוצאה היא FSE / FME ≈ 173. כוח המשיכה של השמש על כדור הארץ גדול אפוא פי יותר ממאה מכוח המשיכה של הירח. אין ספק שהשמש היא ששולטת במסלול של כדור הארץ. אז איך יכול הירח לגרום לגאות בכדור הארץ? הכבידה תלויה בהיפוך ריבוע המרחק, ולכן הכבידה בצד הקרוב של גוף גדול חזקה מהכבידה בצד הרחוק שלו. כוח הגאות הוא כוח מתיחה: הגאות נגרמת בגלל ההבדל בין כוח הכבידה שפועל על צד אחד של הגוף לכוח שפועל על הצד השני.
אפשר לקבל קירוב טוב לעוצמת כוח הגאות אם לוקחים את כוח הכבידה שחישבנו עכשיו, וכופלים אותו ביחס בין "עובי" כדור הארץ – המרחק בין הצד הקדמי שלו לצד האחורי – לבין המרחק שלו מהשמש או מהירח. (כדי לגזור את התוצאה במדויק צריך חשבון דיפרנציאלי). נסמן את קוטר כדור הארץ ב-DE. עבור המתיחה שהשמש מפעילה על כדור הארץ מקבלים:
DE / RSE = 12,700 / (1.5 × 108) ≈ 8.5 × 10-5
ועבור המתיחה שהירח מפעיל על כדור הארץ מקבלים:
DE / RME = 12,700 / 384,000 ≈ 0.033
היחס בין שני המספרים האלה הוא כ-390. גודלו של כדור הארץ הוא חלק גדול הרבה יותר מהמרחק בין כדור הארץ לירח מאשר מהמרחק בין כדור הארץ לשמש.
אף שהשמש מפעילה על כדור הארץ כוח גדול יותר מהירח, לירח יש כוח מתיחה גדול יותר. גדול פי כמה? פי היחס בין 390 ל-173, כלומר בערך פי שניים. אף שהירח שולט בגאות בכדור הארץ, גם לשמש יש תרומה משמעותית. זו הסיבה שהגאות קיצונית יותר סביב הירח המלא או המולד, כשכוחות המתיחה של הירח ושל השמש פועלים באותו כיוון.
כוח הגאות הוא תוצאה כללית של הכבידה. הכוח שמניע את האוקיינוסים שלנו פועל גם במקומות אחרים במערכת השמש ומחוצה לה. גם כשאין מים שיגיבו לכוח, המסה המוצקה של פלנטה חשה במאמץ שהוא יוצר. גופים גדולים שקרובים זה לזה מפעילים את כוחות הגאות החזקים ביותר. מכיוון שהכבידה היא כוח בעל טווח ארוך, יש גאות גם בקני מידה גדולים יותר ביקום. גם גלקסיות נתונות לכוחות גאות, והצורה שלהן יכולה להשתנות בעקבותיהם. בכל קני המידה, הכבידה מעצבת את היקום.
→ הסעיף הקודם: 5.23 ההיסטוריה הגיאולוגית של הירח | הסעיף הבא: 5.25 השפעות של כוחות גאות ←

