כוח הגאות הוא תוצאה כללית של חוק הכבידה של ניוטון, ואפשר לראות את השפעותיו בכל רחבי היקום. אותו כוח שגורם למי האוקיינוסים של כדור הארץ לעלות ולרדת פועל גם במקומות אחרים במערכת השמש ומחוצה לה. גופים גדולים שקרובים זה לזה מפעילים את כוחות הגאות החזקים ביותר, אבל בכל פעם ששני גופים גדולים נעים זה סביב זה במרחק קטן, לגאות יש חשיבות. זה נכון לפלנטות, לכוכבים ואפילו לגלקסיות שלמות!

אותו כוח גאות שמותח ירח נוטה גם להאט את הסיבוב שלו, עד שהציר הארוך שלו מכוון אל הפלנטה. בדיוק כמו שהסיבוב של כדור הארץ מאט בגלל כוח הגאות שהירח מפעיל עליו, הסיבוב של הירח האט עד שננעל במצב הזה. זו הסיבה שרוב הירחים, כמו הירח שלנו, מפנים אל הפלנטה שלהם תמיד את אותו צד: הם "נעולים גאותית" בכיוון הזה. אנחנו רואים תמיד את אותו צד של הירח מכדור הארץ, כי זמן הסיבוב שלו סביב צירו שווה לזמן שבו הוא משלים הקפה אחת סביב כדור הארץ. דרך אחרת לומר זאת היא שהירח נמצא בתהודת סיבוב–הקפה של 1:1: היחס בין זמן הסיבוב שלו לזמן ההקפה שלו הוא 1 ל-1. דוגמאות כאלה נפוצות במערכת השמש. פלוטו וכארון נעולים גאותית זה אל זה. המסלול האקסצנטרי של מרקורי אינו מאפשר לו להיות בתהודה של 1:1. במקום זאת הוא נמצא בתהודה של 3:2: זמן הסיבוב שלו סביב צירו הוא שני שלישים מהשנה שלו (ולכן היממה השמשית במרקורי – מזריחה לזריחה – נמשכת שתי שנים מרקוריות).

אם ירח (או גוף חולף) מתקרב מאוד לפלנטה, כוחות הגאות יכולים להיות הרסניים. ככל ששני גופים קרובים זה לזה יותר, הכבידה ביניהם חזקה יותר, וכוח הגאות חזק יותר. לכן, ככל שגוף מתקרב לפלנטה, הוא נמתח יותר. מתחת למרחק מסוים, שנקרא גבול רוש, כוחות המתיחה יכולים לפרק אותו. זו הסיבה שאיננו רואים ירחים במסלולים קרובים מדי לפלנטות, ובמקומם אנו רואים מערכות טבעות עד מרחק מסוים מהפלנטה. לפחות חלק מהטבעות האלה הן שרידים של גופים שכוחות הגאות פירקו.
גם כשאין מים שיגיבו לכוחות הגאות, המסה המוצקה של פלנטה חשה במאמץ שהם יוצרים. למעשה, כוחות גאות יכולים לחמם את הפנים של ירח שנע במסלול אליפטי. במקרה כזה, בחלק מהמסלול הירח מתקרב לפלנטה, ושם הוא נתון לכוחות מתיחה חזקים. כשהוא מתרחק מהפלנטה, המאמץ משתחרר בחלקו, והגוף חוזר ומתקרב לצורה כדורית יותר. הכיפוף הבלתי פוסק של הירח מפיק חום בחיכוך פנימי, בדיוק כמו שכדור טניס מתחמם אם מועכים אותו פעמים רבות. התופעה הזאת נקראת חימום גאותי. ככל שהמסלול אליפטי יותר, החימום הגאותי חזק יותר. הירחים הגדולים של צדק, הירחים הגליליאניים, מתחממים כך – מספיק כדי ליצור פעילות געשית נרחבת באיו, ואולי גם אוקיינוסים של מים נוזליים מתחת לפני השטח של אירופה.
→ הסעיף הקודם: 5.24 כוחות גאות | הסעיף הבא: 5.26 חקר הירח לאורך ההיסטוריה ←

