17.12 התפתחות מבנה היקום
היקום המוקדם חייב להכיל "זרעים" של מבנה היקום הגדול המוכר לנו כיום. אחרי הכל, אם היקום היה הומוגני וחלק
היקום המוקדם חייב להכיל "זרעים" של מבנה היקום הגדול המוכר לנו כיום. אחרי הכל, אם היקום היה הומוגני וחלק
אחד המכשולים הגדולים ביותר בדרך למדידת העקמומיות או קצב ההאטה של היקום היא העובדה שגופים ביקום נוטים להתפתח, או לשנות
אסטרונומים פיתחו טכניקות למדידת עקמומיות החלל. תורת היחסות הכללית חוזה כי ליקום תהיה עקמומיות בשל הצפיפות הכוללת של החומר שבו.
בשנות ה- 40 של המאה הקודמת עסק הפיזיקאי הרוסי ג'ורג' גאמוב בחקר ההשלכות של התפשטות היקום. הוא הבין שאם ננוע
קרינת הרקע הקוסמית (CMB) היא עדות מכרעת התומכת במודל המפץ הגדול כראשית היקום. לראשונה, היא נצפתה בטעות על ידי מהנדסי
היחסים בין היסודות שנמצאו בענני הגז העתיקים ביותר ביקום מכילים את אחת הראיות החשובות לקיומו של מפץ הגדול. בעוד הכוכבים
יחס האבל הוא הראיה העיקרית שלנו להתפשטות היקום. כאשר איינשטיין, למטר ואחרים פתרו את המשוואות של תורת היחסות הכללית, הם
אסטרונומים מניחים הנחות מסוימות כאשר הם חוקרים את היקום. הנחות אלה עשויות להיות קשות להוכחה או לאימות בפועל, אבל הן
אחת השאלות הבסיסיות ביותר העומדת בפני האנושות היא שאלת המוצא: מהיכן באנו? שאלה זו עמוקה יותר משורשיו של כל אדם,
הקוסמולוגיה המודרנית החלה עם אלברט איינשטיין. ראשית, תורת היחסות הפרטית שלו הראתה כי הזמן והמרחב הם גמישים ולא מתוארים כראוי
בדומה לבני האדם הנאבקים כדי להבין את היקום שסביבם, כך אנו החוקרים נמצאים על אי מוזר בים בלתי ידוע. בשלב
סיפור הקוסמולוגיה המודרנית התחיל עם אלברט איינשטיין ואדווין האבל. על פי התיאוריות של איינשטיין, צורת החלל מתעוותת בשל כוח הכבידה.