
אסטרוביולוגים חוקרים את טבע החיים, את תולדות החיים בכדור הארץ ואת המגוון של האתרים האפשריים לחיים בכדור הארץ ומחוצה לו. רוב האסטרוביולוגים יסכימו שהמרכיבים הבסיסיים של החיים אינם נדירים ביקום – למעשה, אפשר למצוא אותם כמעט בכל מקום! היסודות של החיים הם תוצרים של כוכבים. כמה מהמולקולות האורגניות שדרושות לחיים יכולות להיווצר בדרכים ובמקומות רבים, אפילו בעננים בין-כוכביים. מלבד המרכיבים של החיים, המדענים סבורים גם שפלנטות נוצרות כ"תוצר לוואי" טבעי של היווצרות כוכבים. יותר מ-6,000 פלנטות כבר זוהו מחוץ למערכת השמש, והן מתגלות בקצב של כמה מאות בשנה. כמה עשרות מהן הן פלנטות בגודל של כדור הארץ, או מעט גדולות ממנו, באזור החיים (habitable zone) של הכוכב שלהן – רובן סביב ננסים אדומים. יתרה מזו, יש במערכת השמש כמה מקומות שבהם אולי עוד נמצא חיים מיקרוביאליים, או לפחות עקבות של קיומם בעבר. לכן האסטרוביולוגים בטוחים שיש מחוץ לכדור הארץ אתרים רבים שבהם חיים אפשריים. יש גם עדויות לכך שהחיים התפתחו בקלות בכדור הארץ הצעיר, והתפשטו במהירות לאינספור נישות אבולוציוניות. לכן אפשר לשכנע את עצמנו שהחיים אינם רק תוצאה בלתי נמנעת, אלא שהם גם צריכים להיות נפוצים מאוד ביקום.

כשזוכרים את עיקרון הבינוניות (principle of mediocrity) רב העוצמה, צריך לחשוב בזהירות על החיים ביקום. אם למדנו משהו מתולדות האסטרונומיה, למדנו שמקומנו ביקום אינו מיוחד במיוחד. אנחנו חיים בגלקסיה ספירלית טיפוסית – כ-27,000 שנות אור ממרכזה, בערך באמצע הדרך לשוליים – אחת ממיליארדי גלקסיות שפזורות ביקום, על גוש סלע ענק שסובב סביב כוכב ממוצע, מהשורה. אותם חוקי פיזיקה חלים בכל מקום ביקום: בפלנטות אחרות דברים מגיבים זה עם זה לפי אותם כללים כמו בכדור הארץ. היסודות הכימיים שמרכיבים את הפלנטה שלנו ואת היצורים החיים אינם נדירים כלל. האם אפשר, אם כן, להרחיב את עיקרון הבינוניות גם למערכות ביולוגיות? הוכחה שחיים נפוצים ביקום תהיה הצעד האחרון במהפכה הקופרניקאית.

אם נשתמש בסטטיסטיקה פשוטה, המספרים לבדם ירמזו שחיים צריכים להיות נפוצים מאוד ביקום. ביקום הנצפה יש יותר מ-1021 כוכבים, ולפי הסטטיסטיקה של החיפושים אחר פלנטות מחוץ למערכת השמש – גם מספר דומה של פלנטות! האם ייתכן שחיים הופיעו רק בפלנטה אחת, כדור הארץ? לאנשים מסוימים אולי ייראה מגוחך לטעון שאנחנו לבד ביקום. ובכל זאת, צריך לזכור שעיקרון הבינוניות אינו יותר מהנחה. ייתכן שחיים הם אכן תוצאה טבעית של ההתפתחות של כוכבים ושל פלנטות. אבל אפשרי באותה מידה שחיים, ובמיוחד תבונה, לא הופיעו בשום מקום אחר ביקום. מה אם החיים הם "עסקה חד-פעמית", תוצאה של סדרה של אירועים כימיים וביולוגיים לא סבירים? עד שיהיו לנו נתונים נוספים, נוכל רק לשער.
לפי ההערכות, החיים המוקדמים בכדור הארץ הופיעו מהר ברגע שהתנאים היו נוחים. אבל הדרך הארוכה לחיים תבוניים היא סיפור אחר: היא לא הייתה חלקה או ישירה. הברירה הטבעית היא התהליך שמכוון את האבולוציה, אבל היא אינה מחייבת שהחיים יגיעו לתבונה. למעשה, גורלם של רוב המינים הוא להיכחד. האבולוציה תלויה בסביבה המקומית ובסביבה הגלובלית, ומדי פעם היא נקטעה באירועים קטסטרופליים, כמו פגיעות של מטאוריטים או של שביטים. בפלנטה שלנו התפתחה תבונה רק בכמה מינים, ורק אחד מהם הצליח ליצור טכנולוגיה ולהשתמש בה. אותו מין – בני האדם – פיתח את היכולת לתקשר דרך החלל. אם מתחשבים בהתפתחות התבונה בכדור הארץ, האם הגיוני לחפש צורות חיים תבוניות מחוץ לכדור הארץ? באילו שיטות כדאי לנו להשתמש כדי לתקשר איתן? והאם בכלל נזהה מסר אם יישלח אלינו?

החיפוש אחר תבונה מחוץ לכדור הארץ, שמוכר בראשי התיבות SETI (Search for Extraterrestrial Intelligence), מחייב קודם כול להעריך את הסיכוי שיש ביקום חיים תבוניים. האסטרונום האמריקאי פרנק דרייק הוא מחלוצי SETI. הוא הציג שיטה לארגון המידע, שמובילה בדרך הגיונית להערכה של מספר התרבויות התבוניות שמסוגלות לתקשר – בגלקסיית שביל החלב בלבד. התוצאה הייתה משוואה מתמטית פשוטה למדי, שנודעה בשם משוואת דרייק.

ההערכה של משוואת דרייק מבוססת על כמה גורמים, כמו מספר הפלנטות הכשירות לחיים שצפויות לסוב סביב כוכב. כל הגורמים מוכפלים זה בזה, וכך מתקבלת הערכה של מספר התרבויות שמסוגלות לתקשר בין כוכבים. אם אחד הגורמים במשוואה אינו ידוע כלל, אי אפשר להגיע להערכה. ובאותו אופן, אם אחד הגורמים מוערך הרבה יותר מדי או הרבה פחות מדי, גם ההערכה הסופית לא תהיה מדויקת. לרוע המזל, היכולת שלנו להעריך ערכים לגורמים מוגבלת בגלל הבורות שלנו לגבי הסיכוי שהחיים יתפתחו לתבונה ולטכנולוגיה. התחזיות שלנו מבוססות על פלנטה אחת ויחידה שאנחנו יודעים שיש בה חיים, ועל מין אחד בלבד שמשתמש בטכנולוגיה כדי לתקשר דרך המרחב הבין-כוכבי. עלינו להכיר בכך שאי אפשר להכליל באופן אמין מכל מספר שמתקבל ממשוואת דרייק – יש לנו רק דוגמה אחת.
אם נתעלם לרגע מהמורכבות שכרוכה בהערכת הגורמים של משוואת דרייק, נוכל לבחון את המשוואה באור איכותי יותר. חשבו על משוואת דרייק כעל שורה של חלונות. אילו הבטנו דרך כל החלונות, היינו רואים את המספר N – מספר התרבויות התבוניות שמתקשרות – כתוב על קיר שמעבר לחלון האחרון. כל חלון מייצג גורם אחד במשוואה. אילו בכל חלון הייתה זגוגית שקופה לגמרי, היינו רואים את התשובה בבירור; חלון שקוף לגמרי מייצג גורם שהוערך בצורה מושלמת. גורם שהוערך בצורה גרועה, או שאינו ידוע כלל, מיוצג אפוא בזגוגית חלבית או מלוכלכת. ואם אפילו אחד החלונות חסום, כנראה לא נראה את הערך של N.

אנשים רבים אינם רואים ב-SETI מפעל מדעי. בלי עדויות אמפיריות שיראו שההסתברויות שהערכנו סבירות, נשארנו רק עם שק של השערות. ובכל זאת, אפשר לבחון את התוצאות ההגיוניות של הערכות "אופטימיות" ו"פסימיות". למשל, נניח לרגע שהתרבויות התבוניות מפוזרות באקראי בין הכוכבים והפלנטות. אם מספר התרבויות שמסוגלות לתקשר קטן, המרחק הממוצע ביניהן יהיה גדול מאוד; ואם המספר גדול, המרחק הממוצע ביניהן יהיה קטן יחסית. בחישוב אופטימי של N, התרבות הקרובה עשויה להיות במרחק של 10 עד 15 שנות אור בלבד – שכנה ממש, מנקודת מבט קוסמית. אותות שנעים במהירות האור יוכלו להתחלף בקלות בתוך דור אנושי אחד. לעומת זאת, בחישוב פסימי של N, ייתכן שהתרבות שלנו היא היחידה בגלקסיית שביל החלב. או שתרבויות נדירות כל כך, שלמעשה אנחנו מבודדים בזמן ובמרחב. תקשורת דו-כיוונית בין שתי תרבויות בגלקסיות שונות תימשך אז מיליוני שנים, ועלולה להיקטע בגלל אורך החיים המוגבל של תרבויות.
השאלה אם יש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ עדיין לא קיבלה תשובה, ואולי לעולם לא תקבל. אבל ההשלכות של גילוי כזה יהיו עמוקות, וסקרנותם של בני האדם תמשיך להניע את החיפוש.
→ הסעיף הקודם: 19.12 עצמים מעופפים בלתי מזוהים (עב"מים) | הסעיף הבא: 19.14 משוואת דרייק ←

