כוח הגאות הוא תוצאה כללית של חוק הכבידה של ניוטון, ואפשר לראות את השפעותיו בכל רחבי היקום. הכוח שגורם לאוקיינוסים של כדור הארץ לעלות ולרדת פועל גם במקומות אחרים במערכת השמש ומחוצה לה. כוחות הגאות החזקים ביותר פועלים בין גופים גדולים שקרובים זה לזה: בכל פעם ששני גופים גדולים מקיפים זה את זה ממרחק קצר, לגאות יש חשיבות. זה נכון לפלנטות, לכוכבים ואפילו לגלקסיות שלמות!

באדיבות NASA/JHUAPL/SwRI
אותו כוח גאות שמותח ירח נוטה גם להאט את הסיבוב שלו, עד שהציר הארוך ביותר של הירח מתיישר לכיוון הפלנטה. כמו שהסיבוב של כדור הארץ מאט בגלל כוח הגאות של הירח, הסיבוב של הירח האט עד שננעל במצב הזה. לכן רוב הירחים, כמו הירח שלנו, פונים תמיד באותו צד אל הפלנטה שלהם – הם "נעולים גאותית" במצב הזה. מכדור הארץ אנחנו רואים תמיד את אותו צד של הירח, כי זמן הסיבוב שלו סביב צירו שווה לזמן שבו הוא משלים הקפה אחת סביב כדור הארץ. במילים אחרות, הירח נמצא בתהודה של 1:1 בין הסיבוב להקפה: היחס בין זמן הסיבוב שלו לזמן ההקפה שלו הוא 1 ל-1. דוגמאות כאלה נפוצות במערכת השמש. פלוטו וכארון נעולים גאותית זה אל זה. המסלול האקסצנטרי של מרקורי מונע ממנו להגיע לתהודה של 1:1, והוא נמצא בתהודה של 3:2: זמן הסיבוב שלו סביב צירו הוא שני שלישים מ"שנתו" (ראו סעיף 6.5).
אם ירח (או גוף שחולף בדרכו) מתקרב מאוד לפלנטה, כוחות הגאות יכולים להרוס אותו. ככל ששני גופים קרובים יותר זה לזה, הכבידה ביניהם חזקה יותר, וכך גם כוח הגאות. לכן ככל שגוף מתקרב יותר לפלנטה, הוא נמתח יותר. בתוך מרחק מסוים, שנקרא גבול רוש, כוחות המתיחה יכולים לפרק אותו. זו הסיבה שאיננו רואים ירחים שמקיפים פלנטות ממרחק קטן מדי – ובמקומם אנחנו רואים, בתוך מרחק מסוים מהפלנטה, מערכות טבעות. ייתכן שהטבעות האלה הן שרידים של גופים שכוחות הגאות פירקו, או חומר שכוחות הגאות לא אפשרו לו להתלכד לירח (ראו סעיף 7.12).

גם כשאין מים שמגיבים לכוחות הגאות, הגוף המוצק של פלנטה חש במאמצים שהכוחות האלה יוצרים. כוחות גאות יכולים אפילו לחמם את פנימו של ירח שנע במסלול אליפטי. ירח כזה מתקרב לפלנטה בחלק מהמסלול, ושם הוא נתון לכוחות מתיחה חזקים. כשהוא מתרחק מהפלנטה, המאמץ משתחרר בחלקו, והגוף חוזר לצורה כדורית יותר. הכיפוף הבלתי פוסק הזה יוצר חום בגלל חיכוך פנימי, כמו שכדור טניס מתחמם אם מועכים אותו שוב ושוב. התופעה נקראת חימום גאותי. ככל שהמסלול אליפטי יותר, החימום הגאותי חזק יותר. הירחים הגליליאניים הגדולים של צדק חווים חימום כזה – מספיק כדי ליצור פעילות געשית נרחבת באיו, וכנראה גם לשמור על אוקיינוס של מים נוזליים מתחת לפני אירופה.
→ הסעיף הקודם: 7.13 תהודה והרמוניות | הסעיף הבא: 7.15 ירחים של הפלנטות הגדולות ←

