הרעיון של שיווי משקל תרמי הוא אחד הרעיונות החשובים והפשוטים ביותר להבנת היקום הפיזיקלי שסביבנו. החום זורם תמיד כך שהפרשי הטמפרטורה מצטמצמים. נבחן את שלוש הדרכים שבהן חום יכול לעבור מחומר חם לחומר קר יותר: הולכה, הסעה וקרינה. שלושת התהליכים האלה מתרחשים סביבנו כל הזמן.
הולכה מתרחשת כשחום עובר בהתנגשויות בין אטומים. היא יעילה במוצקים ובנוזלים; בגזים האטומים או המולקולות רחוקים מדי זה מזה, ולכן ההולכה בהם חלשה בהרבה. כבר ראינו כמה דוגמאות להולכה – קרח שמקרר מים, מתכת חמה שצורבת את האצבע.
כאנלוגיה להולכה, נניח שהכדורים על שולחן ביליארד עומדים במקומם, מפוזרים באקראי על פני השולחן. אתם עומדים בקצה אחד של השולחן, ומעניקים לכדורים שבקצה הזה מהירות גבוהה. בכל פעם שכדור מגיע לטווח היד שלכם, אתם נותנים לו דחיפה נוספת ומאיצים אותו. אתם פועלים כמו מקור חום: יוצרים חומר "חם" בקצה אחד של השולחן ומשאירים את הקצה האחר "קר". האנרגיה תעבור בין כל הכדורים כשהם פוגעים זה בזה. לבסוף המהירויות בכל רחבי השולחן יהיו בערך שוות, כי ה"חום" עבר לקצה ה"קר", והטמפרטורות בשני הקצוות השתוו. נתתם אנרגיה לכדורים שבקצה הרחוק בלי לעזוב את הקצה שלכם! האנרגיה הזאת עברה בהולכה. באותו אופן, אם תחזיקו (בחוסר זהירות) מוט מתכת שקצהו האחד בתוך אש, החום יעלה לאורך המוט בהולכה, ותיאלצו להפיל אותו מהר מאוד.
לא כל החומרים מוליכים חום באותה מידה. באופן כללי, מתכות הן מוליכות טובות, ואילו פלסטיק וחומרים נקבוביים כמו עץ הם מוליכים גרועים. נניח שיש לפניכם משטח מתכת ומשטח פלסטיק בטמפרטורת החדר. הטמפרטורה של שניהם זהה, אז מדוע משטח המתכת מרגיש קר יותר? כידוע, הגוף שלכם חם יותר מטמפרטורת החדר, ולכן חום יזרום מהאצבע לחומר שבו אתם נוגעים. המולקולות הארוכות והמורכבות של הפלסטיק מוליכות חום ביעילות נמוכה, ולכן האצבע כמעט אינה מושפעת. אטומי המתכת מוליכים חום ביעילות רבה, ולכן חום עובר במהירות מהאצבע למתכת. האצבע מתקררת – ולכם נראה שהמתכת קרה! כשרוצים לשמור על חום, משתמשים בחומר שמוליך חום בצורה גרועה – למשל קלקר לכוס קפה וצמר לסוודר.

הסעה מתרחשת כשחום מועבר בתנועה של גושי חומר. מכיוון שמוצקים אינם יכולים לנוע בחופשיות, ההסעה פועלת רק בנוזלים ובגזים. כשחומר חם מתערבב עם חומר קר יותר, אנרגיה עוברת לחומר הקר. ההסעה היא דרך יעילה מאוד להעביר אנרגיה. חשבו על כך בפעם הבאה שאתם מתרחצים באמבטיה. כשאתם שופכים לאמבטיה מים חמים, אפשר לחכות שהחום יתפזר לעברכם בהתנגשויות בין מולקולות המים (הולכה), ואפשר להאיץ את התהליך ולערבב את המים החמים עם הקרים יותר (הסעה). עכשיו חשבו מה קורה כשמרתיחים סיר מים. בהתחלה החום עובר בהולכה מגוף החימום לסיר, ומהסיר אל שכבת המים שבתחתית. המים שהתחממו מתפשטים ונעשים קלים יותר, ולכן הם עולים ומפנים את מקומם למים קרים יותר שיורדים: בתוך הסיר נוצרים זרמי הסעה מתגלגלים, שמעבירים את החום הרבה יותר מהר מהולכה. כשהמים מגיעים ל-100°C, הם רותחים – בתחתית הסיר נוצרות בועות של אדי מים שעולות אל פני המים.
תופעות מזג אוויר מוכרות רבות נגרמות בגלל הסעה. השמש מחממת את הקרקע, והקרקע מחממת את האוויר שמעליה. אוויר חם פחות צפוף מאוויר קר, ולכן הוא עולה, מתקרר, ואחר כך שוקע שוב לעבר הקרקע. התנועה של האוויר בדגמי זרימה מעגליים גדולים היא דוגמה טובה להסעה. שבו פעם אחר הצהריים והתבוננו בענן קומולוס – העננים התפוחים של מזג אוויר נאה. כשהאוויר החם עולה, הוא מגיע לגובה שבו טיפות של מים נוזליים יכולות להתעבות מאדי המים שבאוויר (בדיוק כמו טיפות המים שנוצרות על הדופן החיצונית של כוס מים קרים). הטיפות, כמובן, הן מה שאנחנו רואים כענן. ההתנפחות האיטית של ענן קומולוס היא עדות להסעה.
כמו בדרכים האחרות להעברת חום, ההסעה היא זרימת אנרגיה שנוטה להשוות את הפרש הטמפרטורות בין שני מקומות. השמש מחממת את הקרקע, וההסעה מעבירה את החום כלפי מעלה באטמוספירה. המערבולות שאנחנו חשים לפעמים בטיסה (טורבולנציה) הן לא פעם סימן להסעה. כפי שניוטון צפה, ההסעה מתגברת ככל שהפרש הטמפרטורות בין הקרקע לאוויר גדל, ולכן מערבולות שנגרמות בגלל הסעה חזקות בדרך כלל יותר בקיץ מאשר בחורף. הסעה יש לא רק סביבנו, אלא גם מתחת לרגלינו: הפעילות הגאולוגית נובעת במידה רבה מתנועות הסעה איטיות של סלע חם במעטפת כדור הארץ – סלע מוצק שזורם לאט מאוד, כמה סנטימטרים בשנה!

קרינה היא דרך חשובה נוספת להעברת חום. נתמקד בקרינה תרמית – האנרגיה שגוף פולט בגלל הטמפרטורה שלו. המילה "תרמית" מתייחסת לחום: ככל שגוף חם יותר, הוא פולט יותר קרינה תרמית. העברת חום בקרינה שונה מאוד מהדרכים להעברת חום שכבר הכרנו. הולכה מתרחשת במוצק או בנוזל. הסעה מתרחשת בנוזל או בגז. שני המנגנונים האלה זקוקים לתווך חומרי, שמעביר את התנועות האנרגטיות של האטומים והמולקולות. קרינה יכולה לעבור בגז, אבל היא יכולה לעבור גם בריק מוחלט. הדוגמה המוכרת לנו ביותר להעברת חום בקרינה היא החשיפה היומיומית לשמש. הקרינה של השמש עוברת בחלל ופוגעת בכדור הארץ, והיא מקור החום העיקרי של כדור הארץ. בלי הקרינה התרמית של השמש, כדור הארץ היה קפוא לגמרי.
→ הסעיף הקודם: 4.15 חוקי התרמודינמיקה | הסעיף הבא: 4.17 קרינת חום ←

