

הירח הוא מקום יבש מאוד. בסלעים ובדגימות הקרקע שהחזירו משימות אפולו – שנאספו, יש להודות, באזורים יבשים במיוחד – אין מים כבולים (מולקולות מים שכלואות בתוך המינרלים), שנמצאים במינרלים רבים שנוצרו בכדור הארץ הלח. בלי מדידות מעבדה של סלעי ירח, אפשר היה לחפש רק ראיות עקיפות. ב-1996 פורסמו תוצאות מכ"ם של חללית קטנה שהקיפה את הירח (קלמנטיין, 1994), והן הראו בדיוק את האותות שהיו צפויים ממרבצי קרח. האותות באו מרצפות מכתשים בקוטב הדרומי של הירח, באזור הסמוך לאגן אייטקן. לפי הפרשנות, הקרח מעורבב ברגולית בריכוזים נמוכים. התוצאות הראשונות היו שנויות במחלוקת, אבל ב-1998 קיבלו חיזוק מחללית זולה של נאס"א, המקיפה לונר פרוספקטור. המשימה השנייה הסיקה שיש מרבצי קרח ליד שני הקטבים של הירח, לפי כמויות המימן שגילתה. ב-2009 הפילה משימת LCROSS שלב ריק של רקטת "קנטאור" לתוך מכתש קוטבי, וגילתה מים בענן החומר שהותז מהפגיעה.
הגיאוגרפיה של קטבי הירח היא שמאפשרת קיום של קרח וחומרים נדיפים אחרים. כבר בתחילת שנות ה-60 העירו כמה מדענים שייתכן שמכתשים בקטבי הירח נמצאים בצל תמידי, ולכן הם קרים מאוד. החוקרים האלה שיערו שאם מולקולות מים השתחררו בסביבת הירח (למשל בפגיעות של שביטים עשירים בקרח לאורך עידנים), הן יכלו להילכד בכיסים הקרים של המכתשים האלה, וליצור מרבצי קרח שמוסתרים בצל התמידי. מכיוון שאין לירח אטמוספירה, כל קרח מים שחשוף לשמש היה הופך במהירות לגז (מתנדף) ובורח מהכבידה החלשה של הירח. לכן, כדי שקרח ישרוד לאורך זמן רב, הוא צריך להיות קבור מתחת לרגולית – או להימצא בצל תמידי.


דמיינו ביקור באחד המכתשים האלה בקוטב הדרומי של הירח. בניגוד לכדור הארץ, שהציר שלו נוטה ב-23.5°, ציר הסיבוב של הירח נוטה רק בכ-1.5° ביחס למישור המילקה. פירוש הדבר שאם עומדים בקוטב הדרומי של הירח, השמש נמצאת קרוב לאופק לאורך כל השנה. (בקוטב הדרומי של כדור הארץ, לעומת זאת, השמש נמצאת מעל האופק 24 שעות ביממה לאורך כל האביב והקיץ של חצי הכדור הדרומי, ומתחת לאופק לאורך כל הסתיו והחורף). אילו עמדתם על רצפה שקועה של מכתש בקוטב הירח, דפנות המכתש היו מסתירות את השמש כל הזמן, והייתם בצל תמידי.
היום מעריכים שבקרקע של חלק ממכתשי הירח יש כמה אחוזים של מים. לרוע המזל, המים מעורבבים בקרקע, ולא יהיה קל לאסטרונאוטים בעתיד להגיע אליהם. ובכל זאת, אלה חדשות מרגשות, שמראות שבירח עדיין יש בעיות מעניינות לפתור. נאס"א ניסתה מתקני עיבוד ניידים שיכולים להפיק כליטר מים מטון של קרקע ירח (בנפח של כ-0.6 מטר מעוקב). תהליכים אחרים יכולים להפיק מאותה קרקע חמצן לנשימה, או להפוך אותו לנוזל ולהשתמש בו כמרכיב בדלק רקטות. תהליך שלישי יכול להתיך את הקרקע ולהפוך אותה ללבני בנייה. כך שאף שהירח נראה שומם, יש בו די כדי לקיים יום אחד בסיס מאויש.
→ הסעיף הקודם: 5.27 פני הירח | הסעיף הבא: 5.29 מוצא הירח ←

