
מאין בא הירח? זו אחת השאלות שהטרידו ילדים ומבוגרים לאורך כל ההיסטוריה. מיתוסים עתיקים הסבירו את היווצרות הירח בסיפורים מגוונים מאוד: אישה שהוגלתה לשמים, ביצה של ציפור, צפרדע ו"ארנב שבירח". הסיפורים האלה עדיין מעניינים מבחינה תרבותית, אבל הם תפלים ומשעממים לעומת התשובות האפשריות שחשף המדע. המיתוסים הקדומים היו צריכים להסביר רק את העובדה הפשוטה שיש ירח, ואילו התאוריות המודרניות צריכות להסביר גם פרטים נוספים. הדגימות ממשימות אפולו ומהמשימות הסובייטיות, יחד עם תצפיות מכדור הארץ, הראו את העובדות האלה:

- הירח כולו דל בברזל בהשוואה לכדור הארץ.
- הירח עשוי מחומר הדומה למעטפת של כדור הארץ.
- פני הירח דלים במים ובחומרים נדיפים אחרים בהשוואה לכדור הארץ.
- גופים גדולים מאוד פגעו בירח בתחילת ההיסטוריה שלו.
- גופים גדולים מאוד פגעו גם בכדור הארץ, אף שהשחיקה והתהפוכות הגיאולוגיות מסתירות את הראיות לכך.
- היחסים בין האיזוטופים השונים של החמצן בסלעי הירח (למשל חמצן-16 וחמצן-18) זהים בדיוק לאלה שבמינרלים של כדור הארץ, ושונים מאלה שבחלקים אחרים של מערכת השמש.

על סמך העובדות האלה, ועל סמך ההבנה שמערכת השמש הקדומה עברה תקופה אלימה של הפגזות כבדות, הצטמצמה רשימת התאוריות האפשריות לכמה הצעות:
- ביקוע סיבובי: ג'ורג' דרווין, בנו של צ'ארלס דרווין, הציע ב-1878 שהירח "ניתז" מכדור הארץ הקדום, שהסתובב במהירות, ושהירח יצא ממה שהוא היום האוקיינוס השקט. התאוריה הזאת כבר אינה נחשבת אפשרית, כי היום ידוע שאגן האוקיינוס צעיר בהרבה מהירח. המודל גם אינו מסביר את התנע הזוויתי הנוכחי של מערכת כדור הארץ–ירח.
- הצטברות כפולה: הירח נוצר מ"שאריות" של החומר שממנו נוצר כדור הארץ, ושני הגופים נוצרו זה לצד זה. התאוריה הזאת אינה מסבירה מדוע הרכב החומרים הנדיפים בכדור הארץ ובירח שונה כל כך.
- לכידה: הירח נוצר במסלול דומה לזה של כדור הארץ, והכבידה של כדור הארץ לכדה אותו למסלול יציב. גם התאוריה הזאת אינה מתאימה לגמרי לנתונים: אילו כדור הארץ והירח נוצרו בנפרד, היינו מצפים שיחסי האיזוטופים של החמצן בהם יהיו שונים. קשה גם לבנות לה מודל, כי ייתכן שנדרש גוף שלישי כדי להסביר את הלכידה.
- פגיעת ענק: הירח נוצר בהתנגשות קטסטרופלית בין גוף גדול (בגודל מאדים) לבין כדור הארץ הקדום, כ-50 מיליון שנה אחרי תחילת היווצרות מערכת השמש.
המודל של פגיעת הענק הוא המקובל ביותר היום. כדי להבין אותו לעומק, נתחיל מהרעיון שהפלנטות במערכת השמש נוצרו מהתנגשויות ומהתלכדויות של גופים קטנים רבים לגופים גדולים יותר. רבים מהגופים האלה היו חמים ואף מותכים בחלקם, בגלל חום ההתנגשויות ובגלל התפרקות של יסודות רדיואקטיביים קצרי חיים. כשהם התנגשו, הם נצמדו זה לזה בהשפעת הכבידה, כמו גושי בצק. במשך הזמן, חלקיקים שהתחילו כגרגרי אבק וחצץ גדלו לאב-פלנטות.
המדענים סבורים שגוף בגודל של מאדים התנגש בכדור הארץ בשלב מאוחר של היווצרותו. מודלים ממוחשבים של האירוע הבהירו את פרטי התהליך. פגיעת הענק התרחשה אחרי שהברזל בכל אחד משני הגופים כבר שקע ויצר ליבה במרכזו. הגוף הפוגע הקטן יותר והמעטפת של כדור הארץ התפרקו לגמרי, אבל ליבת כדור הארץ נשארה כמעט בלי שינוי. הברזל של ליבת הגוף הפוגע שקע דרך האב-פלנטה המותכת והצטרף לברזל שבליבת כדור הארץ. החומר הקל יותר מהמעטפת של כדור הארץ ומהמעטפת של הגוף הפוגע התערבב והותז לנחיל של חומר סביב כדור הארץ. שם נוצרה טבעת של חומר, שלבסוף התלכדה ויצרה את הירח.
ההשערה הזאת מתאימה יפה לעובדות הידועות, אבל היא טובה רק כמו הנתונים. אם בתצפיות עתידיות יתגלו עובדות חדשות, ייתכן שהיא תצטרף לקטגוריה של "הסברים היסטוריים", כמו מודל "ביצת הציפור" מהעבר. אבל בינתיים זו התאוריה המובילה, והיא מסבירה היטב את מיעוט הברזל בירח (כי כל הברזל הגיע לליבת כדור הארץ) ואת הדמיון בין הרכב הירח להרכב המעטפת של כדור הארץ (כי הירח נוצר למעשה מהשברים של מעטפת כדור הארץ). תרחיש הפגיעה מסביר גם את מיעוט המים בירח: הפגיעה חיממה את השברים לטמפרטורה גבוהה כל כך, שחומרים נדיפים כמו אדי מים ברחו לחלל. כדור הארץ, בזכות הכבידה החזקה יותר שלו, שמר על הגזים האלה. איזוטופי החמצן בכדור הארץ ובירח זהים, כי חלק גדול מהשברים בא מכדור הארץ עצמו, וכי הגוף הפוגע נוצר כנראה בערך באותו מרחק מהשמש.
ההשערה על מוצא קטסטרופלי של הירח מעוררת שאלה מתבקשת: היכן הצלקת של הפגיעה העצומה הזאת בכדור הארץ? התשובה היא שהפגיעה התרחשה בשלב מוקדם כל כך בהיסטוריה של כדור הארץ, שהפלנטה עוד לא התמצקה לגמרי. הסלע המותך למחצה שעל פני כדור הארץ זרם בהשפעת הכבידה ומילא כל מכתש גדול. אחר כך באו יותר מארבעה מיליארד שנים של פעילות גיאולוגית, שמחקו כל שריד שנותר.
הוויכוח על מוצא הירח מדגים את דרך פעולתו של המדע. תמיד היו כמה דרכים להסביר מערכת נתונים מסוימת, והמדענים ממשיכים לעבוד על הבעיה עד שהם מוצאים פתרון שמתאים לכל העובדות. במקרה הזה, כמה מדענים הציעו שהירח נוצר בנפרד, ושהכבידה של כדור הארץ הגדול יותר לכדה אותו בעדינות. התאוריה הזאת לא רק בלתי סבירה מבחינה דינמית; היא גם אינה מסבירה את ההרכב של כדור הארץ ושל הירח היטב כמו ההשערה על מוצא קטסטרופלי, ולכן היא נדחתה במידה רבה כבלתי אפשרית.
המדע אינו יכול לספק תשובה לכל שאלה על העבר הרחוק. התיעוד ההיסטורי חלקי, והראיות מקוטעות. גם אם יש לנו רעיונות טובים וסבירים מאוד על אירועים קדומים – מות הדינוזאורים, היווצרות הירח – ייתכן שלעולם לא נהיה בטוחים לגמרי. רוב ההתקדמות במדע מבוססת על ראיות, כמו רשימת העובדות שלמעלה. גילוי הפרשנות הנכונה של העובדות האלה הוא חלק ממה שהופך את המדע למרגש. אבל המדע מתקדם גם בעזרת שיטות מחקר חדשות.
→ הסעיף הקודם: 5.28 קרח על הירח | הסעיף הבא: 5.30 בני אדם על הירח ←

