ספר לימוד

Author: Chris Impey

Author: Chris Impey

אסטרואידים ושביטים הם איום פוטנציאלי, אבל הם גם הזדמנות בין-פלנטרית לטווח ארוך. יש מדענים שמעריכים שעד אמצע המאה ה-21 נכלה

במשך שנים רבות נראה האיום של פגיעות אסטרואידים ושביטים כמו משהו שקורה רק במקומות אחרים ובזמנים אחרים – לא משהו

אסטרואידים ושביטים פגעו בכדור הארץ לאורך כל ההיסטוריה הגיאולוגית שלו. הפגיעות הקטנות ביותר קורות באופן קבוע, ואפילו הפכו לנושא של

בבוקר 30 ביוני 1908 אירע פיצוץ מסתורי בשמי סיביר. רועים במרחק 500 קילומטרים דיווחו על "קולות נפץ מחרישי אוזניים" ועל

איך ידע ג'ונתן סוויפט? בסאטירה המפורסמת שלו, "מסעות גוליבר", הוא מזכיר שני ירחים של מאדים, שגילו אסטרונומים מהממלכה הדמיונית לאפוטה.

הבוקר של 20 ביולי 1976 עלה קר ובהיר על מישור סלעי ושומם בשם כריסה (Chryse), בפלנטה מאדים. הבוקר הזה חל

כילדים, אנו לומדים כי הרי געש, טקטוניקת הלוחות ושחיקה הם תהליכים טבעיים שעלולים להיות בעלי השפעה דרמטית על כדור הארץ,

עד שנת 1980 בערך התמקדו הגיאולוגים בהגדרת השכבות העיקריות ובעידנים ובתקופות הגיאולוגיים המתאימים להן. חמשת העידנים הגיאולוגיים מסתיימים בסיומת "זואיקון",

כאשר גיאולוגים בתחילת המאה ה-19 החלו לבדוק את שכבות הסלע באירופה, הם הבינו כי בכל שכבה קיימים מאובנים שונים. בשכבות

במבט על הירח אנו רואים עולם שונה מאוד משלנו. ללא מזג האוויר, פני השטח העתיקים שלו משמרים עדויות מזמנים רחוקים

המשטחים הארציים מעוצבים על ידי שלושה גורמים בסיסיים: פגיעות אסטרואידים ושביטים, שחיקה בשל זרימת נוזלים (מים על כדור הארץ) ורוח,

הרי געש הם לעתים קרובות מקור דרמטי ליצירת קרום חדש על פני כדור הארץ. התפרצויות געשיות מתרחשות הן מתחת למים

במשך מאות שנים, גיאולוגים חקרו את המאפיינים הנצפים של רעידות אדמה, של היווצרות הרים ושל התפרצויות געשיות, בלי להבין את

בזמן שצ'ארלס לייל (Lyell) היה צעיר, בתחילת המאה ה-19, הוא חזר לחוף באנגליה שבו ביקר כילד. עינו של המדען הנלהב

אסטרואידים קטנים – עד קוטר של כמה מאות קילומטרים – אינם עגולים. למה? התשובה קשורה לכבידה ולרעיון של שיווי משקל.

חלליות שנכנסו למסלול סביב מאדים בשנות ה-70 גילו תכונות גיאולוגיות מסקרנות רבות. התצלומים הראו לא רק אזורים עתיקים רבי מכתשים,

ולבסוף – נפטון, הרחוקה שבפלנטות. נפטון רחוק כל כך מכדור הארץ, שלא ידענו עליו הרבה עד שהחללית וויאג'ר 2 ביקרה

עכשיו נתמקד באורנוס עצמו. אורנוס היא הפלנטה השביעית במרחקה מהשמש. הוא התגלה ב-1781 בידי ויליאם הרשל, שהיה אז עדיין אסטרונום