ארכיון חודשי: יוני 2019

איך ידע ג'ונתן סוויפט? בסאטירה המפורסמת שלו, "מסעות גוליבר", הוא מזכיר שני ירחים של מאדים, שגילו אסטרונומים מהממלכה הדמיונית לאפוטה.

הבוקר של 20 ביולי 1976 עלה קר ובהיר על מישור סלעי ושומם בשם כריסה (Chryse), בפלנטה מאדים. הבוקר הזה חל

כילדים, אנו לומדים כי הרי געש, טקטוניקת הלוחות ושחיקה הם תהליכים טבעיים שעלולים להיות בעלי השפעה דרמטית על כדור הארץ,

עד שנת 1980 בערך התמקדו הגיאולוגים בהגדרת השכבות העיקריות ובעידנים ובתקופות הגיאולוגיים המתאימים להן. חמשת העידנים הגיאולוגיים מסתיימים בסיומת "זואיקון",

כאשר גיאולוגים בתחילת המאה ה-19 החלו לבדוק את שכבות הסלע באירופה, הם הבינו כי בכל שכבה קיימים מאובנים שונים. בשכבות

במבט על הירח אנו רואים עולם שונה מאוד משלנו. ללא מזג האוויר, פני השטח העתיקים שלו משמרים עדויות מזמנים רחוקים

המשטחים הארציים מעוצבים על ידי שלושה גורמים בסיסיים: פגיעות אסטרואידים ושביטים, שחיקה בשל זרימת נוזלים (מים על כדור הארץ) ורוח,

הרי געש הם לעתים קרובות מקור דרמטי ליצירת קרום חדש על פני כדור הארץ. התפרצויות געשיות מתרחשות הן מתחת למים

במשך מאות שנים, גיאולוגים חקרו את המאפיינים הנצפים של רעידות אדמה, של היווצרות הרים ושל התפרצויות געשיות, בלי להבין את

בזמן שצ'ארלס לייל (Lyell) היה צעיר, בתחילת המאה ה-19, הוא חזר לחוף באנגליה שבו ביקר כילד. עינו של המדען הנלהב

אסטרואידים שגודלם קטן מ -100 ק"מ אינם עגולים לחלוטין. למה? התשובה כרוכה בכוח המשיכה וברעיון של שיווי המשקל. שיווי משקל

חלליות שנכנסו למסלול סביב מאדים בשנות ה-70 גילו תכונות גיאולוגיות מסקרנות רבות. התצלומים הראו לא רק אזורים עתיקים רבי מכתשים,

נפטון רחוק כל כך מכדור הארץ, שלא ידענו עליו הרבה עד שהחללית וויאג'ר 2 ביקרה בו ב-1989. המרחק הגדול מהשמש