באדיבות NASA
ה"תעלות" ההנדסיות של מאדים, הצמחייה והתרבות המאדימית שתיארו פרסיבל לוול וסופרי המדע הבדיוני – כל אלה התבררו כלא קיימים. אבל מאדים האמיתי מעניין כמעט באותה מידה. מיפוי של מאדים בחלליות מודרניות, וגם תמונות של טלסקופ החלל האבל, מראים שאכן יש על פני מאדים כתמים ופסים. הסימנים האלה מסבירים בחלקם את הדיווחים המוקדמים על תעלות: לוול ותומכיו פירשו בטעות את הכתמים והפסים כקווים דקים וישרים. במציאות, הצורות הכהות הן מרבצים של אבק שהרוח נושאת, שהרוחות השולטות מותחות לפסים. סופות אבק ענקיות סוחפות מדי פעם את כל הפלנטה ומשנות את צורת המרבצים.
באדיבות NASA/JPL/אוניברסיטת אריזונה
משימות החלל המודרניות פתרו גם תעלומות אחרות של מאדים. בשנות ה-70 צילמה אחת מחלליות ויקינג במסלול הר שבתאורה מסוימת נראה כמו פני אדם. חוקרי הפלנטות לא הופתעו: גם הצללים של הרים טבעיים בכדור הארץ יכולים להזכיר במעורפל פני אדם או צורות של בעלי חיים, כמו שרואים צורות בעננים. אבל כמה סופרים ועיתונים צהובים נאחזו ב"פנים על מאדים" וטענו שזה מבנה מלאכותי שבנו חייזרים. קיצונים אף טענו שנאס"א חיבלה בעצמה במשימת מארס אובזרבר שלה, שנכשלה ב-1993, כדי למנוע את חשיפת "האמת"! ב-1998 צילמה החללית מארס גלובל סרוויור את האזור הזה (בין אזורים רבים אחרים) בפירוט רב בהרבה, והתצלומים הראו תצורה טבעית לגמרי. גבעות רבות במאדים מכוסות בשכבת סלע עמידה, שנשחקת לרכסים ולעמקים שבורים שמטילים צללים מורכבים. בתאורה אחרת וברזולוציה טובה יותר, הגבעה הזו לא נראית כלל כמו פנים. המצלמה HiRISE של נאס"א מצלמת את פני מאדים ברזולוציה של כ-30 סנטימטרים – מספיק כדי לראות עצם בגודל של ספה. נתונים כאלה מסלקים כל עמימות ותעלומה.
מלבד אחריותה של התקשורת ופתיותו של הציבור, יש שתי נקודות רציניות המשותפות לסיפורי ה"פנים" וה"תעלות" במאדים. הראשונה: העין והמוח של האדם נוטים לראות דפוסים, כי לשם כך הם התפתחו. תינוק צריך ללמוד לזהות את פני אמו, ולכן זיהוי דפוסים נלמד מרגע הלידה. צייד צריך להבחין בטורף האורב מאחורי מסך של עלווה. כמיומנות הישרדות, ברור שעדיף "לראות" מדי פעם נמר שאינו שם, מאשר להחמיץ נמר שבאמת נמצא שם! לכן העין האנושית נוטה לגלות דפוסים, גם כשאין כאלה. השנייה: נתונים טובים יותר מאפשרים לנו לבדוק את הדפוסים האלה ולהכריע בין השערות מתחרות. במקרה הזה, צילום טוב יותר הפריך את ההשערות שה"תעלות" וה"פנים" במאדים הם משהו אחר מתצורות טבעיות של סלע ואבק.
הידע שלנו על מאדים גדל מאוד בעשרים השנים האחרונות. חלליות במסלול מיפו את הפלנטה כולה ברזולוציה של כמה מטרים, ואזורים נבחרים בפירוט של פחות ממטר – מספיק כדי לראות סלעים בגודל של כורסה. רכבי החקר גדלו והשתכללו: מגודל של קופסת נעליים, לגודל של מכונית גולף ועד לגודל של רכב שטח. משימות נחתו באתרים שונים, מאזורי הקטבים ועד קו המשווה. לנאס"א יש תוכניות שאפתניות, שעדיין לא מומשו, להחזרת דגימות לכדור הארץ, לחיפוש חיים, ובסופו של דבר גם לנוכחות של בני אדם במאדים.
→ הסעיף הקודם: 6.14 מבט מקרוב על קרקע מאדים | הסעיף הבא: 6.16 מחקר מאדים ←