באדיבות NASA
ככל שפני שטח קיימים במערכת השמש זמן רב יותר, כך פגעה בהם פסולת בין-פלנטרית לעיתים קרובות יותר. כשמסתכלים על עולמות שונים, או על חלקים שונים של אותו עולם, אפשר ללמוד אם פני השטח עתיקים או צעירים, ומכאן אם העולם מת מבחינה גיאולוגית (פני שטח עתיקים) או פעיל מבחינה גיאולוגית (פני שטח צעירים). ספירת מכתשי הפגיעה מראה, למשל, שלכדור הארץ יש פני השטח הצעירים ביותר והפעילות הגדולה ביותר, אחריו נוגה, מאדים באמצע, ולמרקורי ולירח שלנו יש פני שטח עתיקים ורדומים. זכרו שאיננו מדברים על גיל הפלנטה עצמה, אלא על הגיל האופייני של התצורות הנראות על פניה. כל הפלנטות נוצרו לפני 4.6 מיליארד שנים.
מקור המכתשים הוא פסולת במערכת השמש. חלק מהחומר הזה נשאר מתהליך ההיווצרות, שבו ענן גדול של גז ואבק קרס לדיסקה, וגופים סלעיים גדלו בהצטברות (אקרציה) לגדלים שונים מאוד. קצב הפגיעות, או קצב היווצרות המכתשים, היה במאה מיליון השנים הראשונות אחרי ההיווצרות גבוה פי מאות מהיום. התפלגות הגדלים של הפסולת מצייתת לחוק חזקה: ככל שהגופים קטנים יותר, כך הם רבים יותר, ביחס קבוע. למשל, אם יש גוף אחד בקוטר קילומטר, יש עשרה גופים בקוטר 100 מטרים, מאה גופים בקוטר 10 מטרים, אלף גופים בקוטר מטר אחד, וכן הלאה. אלה רק גדלים ומספרים להמחשה; במציאות ההתפלגות רציפה, ויש גופים מכל הגדלים. היום, כשרוב החומר שנשאר מההיווצרות כבר "נאסף", הפסולת דלילה, המרחב בין הפלנטות והירחים ריק ברובו, וקצב היווצרות המכתשים נמוך. המקור הגדול ביותר של מכתשים הוא פגיעות של אסטרואידים שנודדים או סוטים מחגורת האסטרואידים. השפעת הכבידה של צדק משנה בהדרגה את מסלוליהם של חלק מהם, ושולחת אותם אל מערכת השמש הפנימית. המקור השני בגודלו של מכתשים הוא פגיעות של שביטים. בהתחשב במהירויות הגבוהות שלהם ובהרס שהם עלולים לזרוע, אפשר להודות על כך שפגיעות גדולות הן נדירות!
ספירת מכתשים מחזירה אותנו לרעיון של אי-ודאות במדידה. אנחנו מאמינים שהיווצרות המכתשים נגרמת מתהליך אקראי ביסודו: פגיעות של פסולת בין-פלנטרית. היווצרות המכתשים אקראית בזמן – אי אפשר לחזות מתי תתרחש פגיעה. היא גם אקראית במרחב – פיזור המכתשים על פני פלנטה אינו יוצר שום דוגמה. בניסוי של ספירה, השגיאה תלויה בשורש הריבועי של מספר האירועים. כדי לקבל מושג איך פועלת הסטטיסטיקה של ספירה, ערבבו היטב חפיסת קלפים וחלקו שלושה עשר קלפים. נניח שקלף תמונה הוא סוג אחד של "אירוע", וקלף מספר (כולל אסים) הוא סוג אחר של "אירוע". אתם יודעים שבממוצע אמורים להיות בשלושה עשר הקלפים שלושה קלפי תמונה ועשרה קלפי מספר. אבל מה המספרים בפועל ביד שחילקתם? ערבבו שוב את החפיסה וחלקו שלושה עשר קלפים כמה פעמים, ובכל פעם רשמו כמה קלפי תמונה וכמה קלפי מספר קיבלתם. ההתפלגות של מספרי קלפי התמונה וקלפי המספר היא המחשה של הסטטיסטיקה של ספירה אקראית.
→ הסעיף הקודם: 6.25 פלנטולוגיה השוואתית | הסעיף הבא: 6.27 ספירת מכתשים ←