
באדיבות NASA
ככל שפני שטח קיימים במערכת השמש זמן רב יותר, כך פגעו בהם גופים בין-פלנטריים לעיתים קרובות יותר. כשמסתכלים על עולמות שונים, או על חלקים שונים של אותו עולם, אפשר ללמוד אם פני השטח עתיקים או צעירים, ומכאן אם העולם מת מבחינה גיאולוגית (פני שטח עתיקים) או פעיל מבחינה גיאולוגית (פני שטח צעירים). ספירת מכתשי הפגיעה מראה, למשל, שלכדור הארץ יש פני השטח הצעירים ביותר והפעילות הגדולה ביותר, אחריו נוגה, מאדים באמצע, ולמרקורי ולירח שלנו יש פני שטח עתיקים ורדומים. זכרו שאיננו מדברים על גיל הפלנטה עצמה, אלא על הגיל האופייני של התצורות הנראות על פניה. כל הפלנטות נוצרו לפני 4.6 מיליארד שנים.
מקור המכתשים הוא גופים קטנים שנעים במערכת השמש: אסטרואידים, שביטים ושברים שלהם. חלק מהחומר הזה נשאר מתהליך ההיווצרות, שבו ענן גדול של גז ואבק קרס לדיסקה, וגופים סלעיים גדלו בהצטברות (אקרציה) לגדלים שונים מאוד. בתקופה הראשונה של מערכת השמש מספר הפגיעות בפלנטות ובירחים היה גדול פי אלפים מאשר היום. אפילו לפני כ-3.9 מיליארד שנים, בסוף התקופה שנקראת "ההפצצה הכבדה", הוא היה עדיין גדול פי כמה מאות. לכן נוצרו אז הרבה יותר מכתשים. התפלגות הגדלים של הגופים האלה מצייתת לחוק חזקה: ככל שהגופים קטנים יותר, כך הם רבים יותר, ביחס קבוע. למשל, לפי ההערכות העדכניות, בסביבת כדור הארץ נעים כ-800 אסטרואידים שקוטרם יותר מקילומטר, כ-20,000 שקוטרם יותר מ-140 מטרים, וכ-12 מיליון שקוטרם 10 מטרים ויותר: על כל גוף בקוטר קילומטר יש יותר מעשרת אלפים גופים קטנים ממנו פי מאה. ההתפלגות רציפה, ויש גופים מכל הגדלים. היום רוב החומר הזה כבר נאסף לתוך הפלנטות או נזרק מהן. נשארו אמנם מיליוני גופים קטנים, אבל הם מפוזרים במרחב עצום, ורובם נעים במסלולים יציבים שאינם חוצים את מסלולי הפלנטות: בחגורת האסטרואידים, בחגורת קויפר ובענן אורט. לכן קצב היווצרות המכתשים היום נמוך. המקור הגדול ביותר של מכתשים הוא פגיעות של אסטרואידים שנודדים או סוטים מחגורת האסטרואידים. השפעת הכבידה של צדק משנה בהדרגה את מסלוליהם של חלק מהם, ושולחת אותם אל מערכת השמש הפנימית. המקור השני בגודלו של מכתשים הוא פגיעות של שביטים. בהתחשב במהירויות הגבוהות שלהם ובהרס שהם עלולים לזרוע, אפשר להודות על כך שפגיעות גדולות הן נדירות!
ספירת מכתשים מחזירה אותנו לרעיון של אי-ודאות במדידה. אנחנו מאמינים שהיווצרות המכתשים נגרמת מתהליך אקראי ביסודו: פגיעות של גופים בין-פלנטריים. היווצרות המכתשים אקראית בזמן – אי אפשר לחזות מתי תתרחש פגיעה. היא גם אקראית במרחב – פיזור המכתשים על פני פלנטה אינו יוצר שום דוגמה. כשסופרים אירועים אקראיים, כמו מכתשים, אי-הוודאות בתוצאה תלויה בשורש הריבועי של מספר האירועים שנספרו. כדי להבין איך זה עובד, אפשר לערוך ניסוי פשוט בחפיסת קלפים. בחפיסה רגילה יש 52 קלפים, ומתוכם 12 קלפי תמונה: נסיך, מלכה ומלך בכל אחת מארבע הצורות. ערבבו היטב את החפיסה וחלקו לעצמכם 13 קלפים, רבע מהחפיסה. בממוצע אמורים להיות ביד 3 קלפי תמונה, כי רבע מ-12 הוא 3. אבל ספרו כמה קיבלתם בפועל: לפעמים יהיו 1 או 2, לפעמים 4 או 5, ורק לפעמים בדיוק 3. חזרו על הניסוי כמה פעמים ורשמו את התוצאות. תראו שהמספרים מתפזרים סביב 3, ובדרך כלל רחוקים ממנו ב-1 בערך. זו בדיוק אי-הוודאות של ספירה אקראית.
→ הסעיף הקודם: 6.25 פלנטולוגיה השוואתית | הסעיף הבא: 6.27 ספירת מכתשים ←

