בשנות ה-70 הגדילו החלליות את הנתונים שלנו על הפלנטות האחרות במערכת השמש באופן קיצוני. החוקרים יכלו להשתמש במידע הזה כדי להשוות בין הפלנטות השונות ולחפש תהליכים שפועלים באופן אוניברסלי בכל הפלנטות שהתנאים בהן דומים. לפי הגישה הזו, שנקראת פלנטולוגיה השוואתית, אפשר ללמוד יותר כשמחפשים את העקרונות המשותפים לפלנטות שונות, מאשר כשחוקרים כל פלנטה כמערכת נפרדת שאין לה קשר לאחרות.
באדיבות NASA
מהגישה הזו אפשר לגזור כמה כללים פשוטים וכלליים שעוזרים לנו להבין פלנטות. הנה כמה דוגמאות:
• לפני שטח עתיקים יותר יש יותר מכתשי פגיעה.
• בפלנטות גדולות יותר יש יותר חום פנימי ויותר פעילות גיאולוגית.
• לפלנטות גדולות יותר יש כוח משיכה חזק יותר, והן שומרות יותר אטמוספירה.
• פחמן דו-חמצני הוא ההרכב "הרגיל" של האטמוספירה של פלנטה ארצית.
• חמצן חופשי פירושו שקורה משהו מוזר.
כל העקרונות של הפלנטולוגיה ההשוואתית מבוססים על עקרונות פיזיקליים פשוטים, הקשורים לכבידה, לכימיה ולתורה הקינטית של החומר. מכיוון שיש לנו עדויות שהתכונות הפיזיקליות האלה אוניברסליות, סביר להניח שהכללים האלה חלים גם על פלנטות מחוץ למערכת השמש. היום ידועות אלפי פלנטות מחוץ למערכת השמש, ואנחנו על סף היכולת למדוד את תכונותיהן בפירוט. הרעיון המרגש שאפשר לחזות את הגיאולוגיה ואת הרכב האטמוספירה של פלנטות שעוד לא התגלו הוא דוגמה לכוחה של שיטה מדעית.
→ הסעיף הקודם: 6.24 מטאוריטים ממאדים | הסעיף הבא: 6.26 שכיחות המכתשים ←