סלעים מורכבים משני מינרלים או יותר שהתחברו יחד באחת משתי דרכים: התלכדו בהשפעת חום או לחץ, או שהתקררו והתמצקו יחד מנוזל. המינרלים הם לא יותר מאשר גרגרים בודדים בעלי הרכב כימי קבוע, ובדרך כלל יש להם מבנה גבישי. לדוגמה, האודם בנוי ממולקולות של תחמוצת האלומיניום המסודרות בסריג גבישי. מינרלים שונים נבדלים לא רק בהרכב הכימי שלהם, אלא גם בתנאים הפיזיקליים (חום, לחות, לחץ, וכו') שבהם נוצרו. לא כל המינרלים גדולים מספיק כדי שניתן יהיה לראותם בעין, ומינרלים רבים עשויים להתערבב יחדיו וליצור סלע אחד. בעזרת זיהוי סוגי המינרלים שמהם מורכב הסלע, אנו יכולים במקרים רבים ללמוד הרבה על עברו.
באדיבות ויקיפדיה
גיאולוגים החוקרים את קרום כדור הארץ במשך מאות השנים האחרונות זיהו שלושה סוגים עיקריים של סלעים. סוגי סלעים אלה נמצאים גם על הירח ומאדים. הסוג הראשון, סלעים מגמתיים, נוצר כאשר חומר מותך מתקרר ומתמצק, מעל פני הקרקע ("מתפרץ") או מתחת לאדמה ("פולש"). דוגמאות לסלעים אלה הן גרניט, בזלת וכל שאר הסלעים הגעשיים.
שחיקה היא תהליך בלתי פוסק. אפשר לחשוב שלרוח (תהליכים אאוליים), לאור השמש ולגשם (תהליכים פלוביאליים, של מים זורמים) יש השפעה קטנה על סלעים. אבל במשך מיליוני שנים, פעולות אלה יוצרות השפעה מצטברת המפסלת את פני השטח של פלנטה. השחיקה מפרקת את הסלעים לגרגרי מינרלים בודדים. חומרים אלה עשויים להיות מומסים במים, מוסעים למקומות רחוקים, ובסופו של דבר לשקוע במקומות חדשים. לדוגמה, מי השיטפונות מעבירים סחף השוקע באזורים חדשים, הרוחות מסיעות חול ויוצרות דיונות. כאשר משקעים אלה מתמצקים, הם יוצרים את הסוג השני של סלעים, סלעי משקע. המשקעים יכולים להתמצק בדחיסה בשל משקל החומר שמעליהם, או בהיווצרות חומר מלכד (צמנט) כאשר תמיסות מחלחלות דרכם. סלעים כאלה נפוצים מאוד על פני כדור הארץ בגלל ההשפעות המתמשכות של מים ורוח, אך נמצאו גם על מאדים. שני סלעי משקע נפוצים בכדור הארץ הם אבן חול (כמו הכורכר), אשר נוצרו מגרגרי חול דחוסים, ואבן גיר.
באדיבות ויקיפדיה
אבן גיר נוצרת כאשר סידן פחמתי (CaCO3) שוקע לאחר שהומס במים. תהליך זה דומה לטבעת המינרלים (האבנית) שנותרת על דופן האמבטיה לאחר שהמים מתאדים. אנחנו לא מוצאים סלעי משקע על הירח, מפני שלא נושבות בו רוחות ולא זורמים בו מים שיוצרים משקעים ומסיעים אותם. לעומתו, פני השטח של מאדים חווים סחיפה רבה על ידי הרוח, ונראה כי נחשפו בעבר לשחיקה משמעותית בעקבות זרימות מים.
הסוג השלישי של סלעים, סלעים מטמורפיים, נוצר כאשר סלעים מגמתיים או סלעי משקע משתנים בהשפעת חום, לחץ או מים חמים המכילים תמיסות חומציות או מינרלים מומסים. כוחות אלה חזקים דיים כדי לשנות את המרקם של תצורות המינרלים וליצור סוגי סלע חדשים. למשל, שיש נוצר כאשר אבן גיר נתונה לחום וללחץ. על כדור הארץ, סלעים מטמורפיים נוצרים בדרך כלל בעומק ניכר ולאחר מכן נחשפים בשל שחיקה או תנועות בתוך הפלנטה. סלעים אלה נדירים הרבה יותר על הירח, והם נוצרים באירועי פגיעה. בדיקות מעבדה של סלעים שהובאו מהירח מצביעות על מטמורפיזם בעקבות גלי הלם. רבים מסלעי הירח שנאספו היו ברקציה (breccia), סוג סלע שנוצר כאשר מינרלים מלוכדים יחד בחום ובלחץ הגבוהים של פגיעה.
כדור הארץ היא פלנטה חסרת מנוח. מעט סלעים בכדור הארץ נותרו ללא שינוי במשך 4.5 מיליארד שנות קיומו. הסלעים העתיקים ביותר שנמצאו בו הם סלעי גנייס (גרניטים שעברו מטמורפיזם חזק) מקנדה, ותצורות אחרות בגרינלנד ובאוסטרליה המערבית, שנוצרו לפני כ- 4 מיליארד שנה. הקושי שיש לנו למצוא סלעים עתיקים מצביע על הפעילות הרבה המתרחשת על פני כדור הארץ. גופים פלנטריים אחרים אינם חווים כל כך הרבה שינויים גאולוגיים, כך שהסלעים על פני השטח שלהם יכולים להיות הרבה יותר עתיקים. הסלעים העתיקים ביותר מהירח הם בני 4.4 עד 4.5 מיליארד שנה, וזה כנראה גילו של הירח עצמו. מדענים מצאו גם מטאוריטים ממאדים שגילם מוערך ב- 4.5 מיליארד שנים. תגלית המצביעה על כך שפני השטח של מאדים לא עברו מיחזור על ידי טקטוניקת לוחות, כפי שעברו פני כדור הארץ. עם זאת, גם בלי מזג אוויר, סלעים עתיקים כאלה נדירים כמעט בכל מקום, משום שפגיעות של גופים מהחלל מחדשות את פני השטח.
ההרכב הכללי של הפלנטות הארציות, הירחים הסלעיים והאסטרואידים דומה – לכולם יש קרום של סלעים סיליקטיים בעיקר – אך סוגי הסלעים שונים, משום שתהליכים גיאולוגיים שונים השפיעו עליהם. במחקר העוסק במינרלוגיה של גופים סלעיים טמון סיכוי שנוכל להבין טוב יותר את מערכת השמש שלנו.
→ הסעיף הקודם: 5.7 מבנה פנימי של הארץ והירח | הסעיף הבא: 5.9 שכבות בארץ ובירח ←