מאז שהתגלה פלוטו תהו אסטרונומים אם הוא, כמו קרס, רק הראשון בקבוצה שלמה של גופים שעוד לא התגלו. האסטרונום הראשון שהציע זאת היה פרדריק לאונרד, ב-1930: הוא העלה את האפשרות שמעבר לנפטון יש אוכלוסייה של גופים "טרנס-נפטוניים", שמחכים שיגלו אותם. ב-1943 הרחיק קנת אדג'וורת' לכת, והציע שמעבר לנפטון יש אזור שלם של גושי קרח, מפוזרים מכדי שיתלכדו לפלנטה בזמן היווצרות מערכת השמש. ב-1951 פיתח ג'רארד קויפר את הרעיון, והציע שבאזור של נפטון ומעבר לו נוצרה דיסקה של גופים קפואים. אבל באותה תקופה חשבו בטעות שפלוטו גדול בערך כמו כדור הארץ, ולכן הניח קויפר שפלוטו פיזר דיסקה כזו. ב-1977 גילה האסטרונום צ'רלס קוואל גוף קפוא בין שבתאי לאורנוס (כירון). זה היה רק הראשון בסדרה של גילויים של גופים קפואים במערכת השמש החיצונית. ככל שהתגלו עוד גופים כאלה, ומשהתברר שפלוטו בעצם קטן למדי, הבינו החוקרים שהמודלים המוקדמים של קויפר צדקו בחיזוי של דיסקה קפואה.
באדיבות NASA
למסלולים של גופי חגורת קויפר שנצפו עד היום יש מרחקים של כ-30 עד 55 יחידות אסטרונומיות. בחגורת האסטרואידים יש מרווחים במקומות שבהם גופים היו בתהודה מסלולית עם צדק. בחגורת קויפר המצב שונה: גופים רבים מתרכזים דווקא בתהודה עם נפטון – למשל פלוטו ו"הפלוטינוס", שמשלימים שתי הקפות בזמן שנפטון משלים שלוש (כ-39 יחידות אסטרונומיות). אבל יש בחגורה גם אזורים לא יציבים, ורוב הגופים של "החגורה הקלאסית" נמצאים בין 42 ל-48 יחידות אסטרונומיות, שם ההשפעה של הכבידה של נפטון חלשה ביותר. המסות של הגופים האלה מגוונות מאוד (נמצאו גופים מסיביים אפילו יותר מפלוטו, כמו אריס, ותיאורטית ייתכנו גם גופים בגודל כדור הארץ, אף שעוד לא נצפו), וגם תכונותיהם מגוונות: צפיפויות שונות (מסלעים ועד גופים נקבוביים ו"אווריריים"), ואלבדו שונה (מקרח לבן ובוהק ועד גופים כהים ועמומים).
מדי פעם, הפרעות כבידתיות והתנגשויות משליכות גופים מחגורת קויפר אל מערכת השמש הפנימית. כשהגופים הקפואים האלה מתקרבים לשמש, הם מתחממים, הקרח שלהם מתחיל להפוך לגז, והם הופכים לשביטים. שביטים בעלי זמן הקפה קצר, ובמיוחד "שביטי משפחת צדק" (שמקיפים את השמש בפחות מ-20 שנה), באים כנראה מחגורת קויפר ומהאזור הפזור שמעבר לה. (השביט האלי, שמסלולו נטוי מאוד והפוך לכיוון התנועה של הפלנטות, הגיע כנראה דווקא מענן אורט). והערה מעניינת: אילו פלוטו היה מוסט פתאום למסלול של שביט, הוא היה מתנהג כמו שביט, ואפילו היה מצמיח זנב. כמו שאמר האסטרופיזיקאי מריו ליביו ממכון טלסקופ החלל, "פלנטה לא אמורה להתנהג כך". מכיוון שמה שקויפר חזה לא תואם בדיוק את מה שנצפה, ומכיוון שהוא לא היה היחיד שחזה דיסקה קפואה, יש הטוענים שלא נכון לקרוא לגופים האלה "גופי חגורת קויפר". רבים קוראים לכל הגופים האלה "גופים טרנס-נפטוניים", אף שחלקם בכלל לא חוצים את מסלולו של נפטון.
תצפיות בכוכבים אחרים דמויי שמש עוררו עניין מחודש בחגורת קויפר. כשהאסטרונומים חסמו בזהירות את האור של הכוכבים הרחוקים האלה, הם גילו שסביב כמה מהם יש דיסקות של אבק – אולי שרידים של שביטים. הדיסקות משתרעות עד כמה מאות יחידות אסטרונומיות מהכוכב. אם לכוכבים דמויי שמש יש חגורות של שרידי שביטים כמו חגורת קויפר, ייתכן שזה סימן שיש להם גם פלנטות. אולי פלנטות ושביטים הם תוצאה טבעית של היווצרות כוכבים, ונקודת התצפית הסלעית שלנו בחלל אינה ייחודית. ההשערה הזו מדרבנת את האסטרונומים להמשיך לחפש שרידים כאלה סביב כוכבים אחרים – וגם סביב הכוכב שלנו.
→ הסעיף הקודם: 8.6 ענן אורט וחגורת קויפר | הסעיף הבא: 8.8 מסלולי השביטים ←