במהלך הזמן הגיאולוגי, כל פלנטה יוצרת חום בחלקים הפנימיים שלה בעקבות מספר תהליכים, כולל דעיכה של מינרלים רדיואקטיביים. החלק הפנימי של כוכבי לכת מסיביים אף הוא חם יותר מאשר פני השטח, בשל הלחץ הרב של החומר ממנו עשוי הפלנטה. אם פנים הפלטנה חמים וחלקה החיצוני קריר, בעקבות הדיון שלנו על שיווי המשקל, ניתן להסיק שהחום יזרום מבפנים החוצה. החום מועבר אל פני השטח על ידי הסעה, הולכה או קרינה. לדוגמה, בכדור הארץ, חום פנימי עובר דרך הסלע על ידי הולכה וגם על ידי הסעה בסלעים מותכים. החומר בסלעים אלה עולה לעבר פני השטח ויורד לעבר מרכז כדור הארץ בזרם הסעה איטי. האנרגיה המגיעה אל פני השטח יוצרת קרינת חום. לפיכך, פלנטה (כמו כל סלע חם) מתקרר באיטיות לאורך זמן גיאולוגי כאשר הוא מקרין את החום לחלל.
כוכב יוצר כמות אנרגיה גדולה הרבה יותר באזור המרכזי שלו מאשר פלנטה, באמצעות תגובות גרעיניות. שחרור אנרגיה אינטנסיבי זה מחמם את הליבה המרכזית של הכוכב לטמפרטורה של מיליוני מעלות. החום מועבר מן הליבה המרכזית אל פני השטח הקרירים יותר (כמה אלפי מעלות) על ידי שילוב של קרינה והסעה. לבסוף, הוא מקרין לחלל קרינת חום מפני הכוכב.
בעוד שהקרינה נעה באטיות במשך עשרות או מאות אלפי שנים מהליבה של הכוכב עד שהיא מגיעה לפני השטח שלו, בתהליכים הכוללים קליטה ופליטה של פוטונים בחומר הכוכב, היא נעה בחלל במהירות האור בריק.
באדיבות וויקיפדיה