במשך שנים רבות נראה האיום של פגיעות אסטרואידים ושביטים כמו משהו שקורה רק במקומות אחרים ובזמנים אחרים – לא משהו שאפשר לראות בשידור חוזר במהדורת החדשות. הפיצוץ בטונגוסקה ב-1908 היה עד אז אירוע הפגיעה היחיד שתועד באופן אמין בהיסטוריה! כל זה השתנה ב-1993, כשהאסטרונומים האמריקאים קרולין שומייקר, ג'ין שומייקר ודייוויד לוי גילו שביט יוצא דופן, במסלול התנגשות עם צדק. השביט, שנקרא על שמם שומייקר-לוי 9, כבר התפרק אז ליותר מעשרים שברים, בגלל כוחות הגאות של צדק, כשחלף קרוב מאוד לפלנטה הענקית שנה קודם לכן.
באדיבות NASA
אסטרונומים בכל העולם צפו בנשימה עצורה כשהשברים פגעו בפלנטה, במשך כמה ימים בקיץ 1994. לצערם, נקודות הפגיעה היו ממש מעבר לשפת צדק, בצד שלא פנה לכדור הארץ. אבל תמונות של טלסקופ החלל האבל הראו עננים ענקיים שהתרוממו מעל שפת הדיסקה של צדק בגלל הפיצוצים. הסיבוב של צדק הביא את מקומות הפגיעה אל הצד הנראה כעבור כמה שעות, ובתמונות נראו עננים שחורים ענקיים – כנראה מהחומר הכהה שהיה בכל שבר.
באותו זמן חשבו שפגיעה כזו קורית פעם ב-500 שנה. בשנות ה-2000 התברר שזו הייתה טעות גמורה. כשגלאים זולים ורגישים מאוד נעשו זמינים, אסטרונומים חובבים החלו לעקוב אחרי צדק כמעט ברציפות, ובתצלומים שלהם נקלטו הבזקים רבים של פגיעות קטנות. היום ידוע שצדק "שואב" באופן קבוע גופים קטנים שנעים באזור האמצעי של מערכת השמש.
→ הסעיף הקודם: 8.22 הסתברות ופגיעות | הסעיף הבא: 8.24 הזדמנויות בחלל הבין-פלנטרי ←