אסטרואידים ושביטים הם איום פוטנציאלי, אבל הם גם הזדמנות בין-פלנטרית לטווח ארוך. יש מדענים שמעריכים שעד אמצע המאה ה-21 נכלה רבים מהמשאבים הטבעיים של כדור הארץ. הפתרון למחסור במשאבים עשוי להיות כרייה באסטרואידים. לפי דגימות של מטאוריטים, בכמה מהאסטרואידים שמתקרבים לכדור הארץ יש כנראה לא רק סגסוגות טהורות של ברזל וניקל, אלא גם עפרות של מתכות מקבוצת הפלטינה, שחשובות מאוד לכלכלה. אפשר יהיה לכרות את האסטרואידים האלה בחלל, בעזרת אנרגיית השמש, שזורמת בחלל ללא הפסקה ובחינם. מאסטרואידים בודדים, בקוטר של קילומטר ופחות, אפשר יהיה להפיק כמויות של מתכות בשווי מיליארדי דולרים – מספיק כדי לספק את צורכי כדור הארץ בכמה מתכות במשך עשרות שנים. משאב נוסף באסטרואידים הוא שפע של "יסודות אדמה נדירים", יקרים ומבוקשים בתעשיות השבבים והאלקטרוניקה. כבר נערכים מחקרים על הכדאיות של טיסות לאסטרואידים קרובים לכדור הארץ למטרות כלכליות ומדעיות. מבחינת האנרגיה הדרושה, אל חלק מהם אפילו קל יותר להגיע מאשר לירח!
באדיבות NASA
אם יהיה אפשר להפיק את המשאבים של האסטרואידים ולעבד אותם בחלל, הכרייה, העיבוד והזיהום התעשייתי שנלווה אליהם יפחתו בכדור הארץ. במקום תגובה הגנתית בלבד לאיום האסטרואידים, נוכל להשקיע בתוכנית חיובית, שתרחיב את הידע שלנו על האסטרואידים. היכולת להגיע לאסטרואידים ולהעביר אותם ממסלול למסלול תצמח כתוצר לוואי של תוכנית כזו – ותפתור גם את בעיית האיום. ובאותו זמן, תוכנית כזו תעזור לפתור בעיות סביבתיות של כדור הארץ.
מאז שנות ה-90 ביקרו חלליות בעשרות פלנטות זעירות (אסטרואידים, וגם פלנטות ננס וגופים בחגורת קויפר) ובכעשרה שביטים. רוב הביקורים היו מעברים חטופים, אבל היו גם כמה משימות שנכנסו למסלול ונחתו – על אסטרואידים ועל שביט – וכמה משימות שהחזירו דגימות. האסטרואיד הראשון שחללית ביקרה בו היה 951 גספרה, שהחללית גלילאו חלפה לידו ב-1991. המשימה הראשונה שנכנסה למסלול סביב אסטרואיד הייתה NEAR שומייקר של נאס"א, שהקיפה את האסטרואיד 433 ארוס ואחר כך נחתה עליו, ב-2001. המשימה חקרה את הצורה, המסה וההרכב של האסטרואיד. ארצות הברית, יפן, ברית המועצות וסוכנות החלל האירופית שלחו חלליות שחלפו ליד שביטים באמצע שנות ה-80, וכמה חלליות מחקר, כמו גלילאו וקאסיני, חלפו ליד אסטרואידים בדרכן אל מערכת השמש החיצונית.
באדיבות NASA
החללית רוזטה של סוכנות החלל האירופית חלפה ליד האסטרואיד 2867 שטיינס ב-2008, וליד 21 לוטטיה ביולי 2010. המשימה EPOXI (המשך של המשימה Deep Impact) חלפה ליד השביט הרטלי 2 בנובמבר 2010. כבר ב-2005 שיגרה Deep Impact גוף פגיעה של כ-370 ק"ג אל השביט טמפל 1: התנגשות כזו מאפשרת לחוקרים לראות את הדינמיקה של הפגיעה ואת ההרכב של החומר שנפלט. החזרת דגימות קשה הרבה יותר ממעבר חטוף או מכניסה למסלול. הדגימות הראשונות משביט הגיעו לכדור הארץ ב-2006, כשהמשימה סטארדאסט אספה חלקיקים מראש השביט וילד 2. הדגימות הראשונות מאסטרואיד הגיעו ב-2010, כשהמשימה היפנית הייאבוסה החזירה גרגרים מהאסטרואיד איטוקאווה. החללית היפנית הייאבוסה 2 החזירה ב-2020 דגימה מהאסטרואיד ריוגו. החללית OSIRIS-REx של נאס"א, בהובלת המעבדה הירחית והפלנטרית של אוניברסיטת אריזונה, אספה ב-2020 כ-120 גרם מהאסטרואיד בנו, והחזירה אותם לכדור הארץ ב-2023. החללית, ששמה הוחלף ל-OSIRIS-APEX, בדרך עכשיו לחקור את האסטרואיד אפופיס, שיחלוף קרוב מאוד לכדור הארץ ב-2029. ובינתיים יצאו לדרכן משימות חדשות: לוסי, אל האסטרואידים הטרויאנים (שוגרה ב-2021); פסיכה, אל אסטרואיד מתכתי (שוגרה ב-2023); והרה של סוכנות החלל האירופית, שתחקור את דימורפוס, האסטרואיד שבו התנגשה DART (שוגרה ב-2024).
→ הסעיף הקודם: 8.23 פגיעות בצדק | הסעיף הבא: 9.1 כיצד נוצרה מערכת השמש ←