בבוקר 30 ביוני 1908 אירע פיצוץ מסתורי בשמי סיביר. רועים במרחק 500 קילומטרים דיווחו על "קולות נפץ מחרישי אוזניים" ועל ענן בוער באופק. קרוב יותר לפיצוץ נשמע קול כמו רעם, נגרים הועפו מבניין, וכלים נפלו מהמדפים. עד ראייה שהיה במרחק 60 קילומטרים בלבד מהפיצוץ סיפר:
באדיבות ויקיפדיה
"כל החלק הצפוני של השמיים נראה מכוסה באש… הרגשתי חום גדול, כאילו החולצה שלי עלתה באש, [ו]היה… רעש התרסקות אדיר… הושלכתי לקרקע, כשבעה מטרים מהמרפסת… רוח חמה, כמו מתותח, נשבה מצפון על פני הבקתות… זגוגיות רבות בחלונות התנפצו, ודלת האסם נשברה".
כנראה שהעדים הקרובים ביותר היו קבוצה של רועי איילים, שישנו באוהלים כ-30 קילומטרים מהמקום. הם הועפו באוויר ואיבדו את הכרתם. אחד מהם הועף אל עץ, ומת מאוחר יותר. "הכול מסביב היה אפוף עשן וערפל מהעצים הבוערים שנפלו". שריפות היער נמשכו שבועות. מה יכול היה לגרום לאירוע הדרמטי והמפחיד הזה?
אירוע טונגוסקה, שנקרא על שם נהר סמוך, נגרם בידי גוף מהחלל שפגע באטמוספירה של כדור הארץ והתפוצץ. רעידות שנוצרו מהפיצוץ באוויר נרשמו במכשירים סייסמיים במרחק 1,000 קילומטרים. עדים במרחק של כ-170 קילומטרים ראו את הגוף בשמיים הנקיים מעננים ככדור אש בוהק, גדול בהרבה מהירח המלא. הוא התפוצץ לפני שהגיע לקרקע, בגובה של 5 עד 10 קילומטרים. הגוף התפוצץ בגלל הדחיסה של האוויר שלפניו והחימום העצום שנוצר כשנע במהירות עצומה באטמוספירה. פיצוץ בגודל כזה השמיד את הגוף לגמרי. גל ההדף הפיל עצים על פני אלפי קילומטרים רבועים.
הגוף המסתורי היה, כפי שהתברר, גוש בין-פלנטרי צנוע, כנראה סלעי, בקוטר של כ-50 עד 60 מטרים. גושים רבים כאלה מקיפים את השמש – זה היה רק הגדול ביותר שפגע בכדור הארץ במאה האחרונה בערך. היה זה מזל גדול שהוא פגע באחד האזורים המרוחקים ביותר על פני כדור הארץ, ולכן נפגעו או נהרגו מעט כל כך אנשים. אילו פגע באזור מיושב בצפיפות, ההרס היה עצום.
האירוע עורר ויכוחים רבים, בין השאר כי הוא יחיד במינו בהיסטוריה המודרנית, כי הוא התרחש במקום נידח, וכי עבר זמן רב עד שמדענים חקרו אותו. הוצעו הסברים חלופיים – מעב"ם, דרך פצצה גרעינית ועד פיצוץ של אנטי-חומר. אבל העדויות המדעיות תומכות בתרחיש הפשוט: פגיעה של גוף בין-פלנטרי רגיל.
באדיבות ויקיפדיה
מחקרים חדשים מראים שפיצוצים בגודל של אירוע טונגוסקה מתרחשים כנראה פעם בכמה מאות שנים (ועל אזורים מיושבים, שהם פחות משביעית משטח כדור הארץ, לעיתים רחוקות יותר). גופים גדולים הרבה יותר פגעו בכדור הארץ בעבר, אבל הם נדירים. למשל, שבר של אסטרואיד ברזל, בקוטר של כ-50 מטרים, פגע לפני כ-50,000 שנה במקום שהיום הוא אריזונה, והשאיר מכתש שמור היטב ברוחב קילומטר (מכתש המטאור, או מכתש בארינג'ר). אסטרואיד בקוטר של כ-10 קילומטרים פגע בכדור הארץ לפני 66 מיליון שנה, ושם קץ לשלטון הדינוזאורים. פגיעות קטנות נפוצות הרבה יותר מפגיעות גדולות: מטאוריטים בגודל של לבנה נופלים מהשמיים בכל שנה, ובעשורים האחרונים פגעו מטאוריטים בכמה בתים, במכונית ואפילו באדם אחד. גרגרי אבק זעירים נפוצים עוד יותר: מי שמתבונן מספיק זמן יראה אותם בכל לילה בהיר. גרגרי האבק האלה נשרפים באטמוספירה, ופסי האור הבהירים שנוצרים הם המטאורים, שנקראים, באופן מטעה, "כוכבים נופלים".
באדיבות ויקיפדיה
הגוף הגדול ביותר שפגע בכדור הארץ מאז טונגוסקה פגע גם הוא ברוסיה – אבל הפעם מעל אזור מיושב. ב-15 בפברואר 2013 חצה גוף את שמי הבוקר מעל העיר צ'ליאבינסק שבדרום הרי אורל, וטלפונים ניידים ומצלמות רכב תיעדו אותו. הגוף התפוצץ בגובה של כ-30 קילומטרים, ויצר גל הלם ו"ברד" של שברים. האנרגיה הקינטית שלו כשהתקרב לכדור הארץ הייתה שקולה ל-500 קילוטון של TNT – פי 30 בערך מהאנרגיה של פצצת האטום שהוטלה על הירושימה. לפי ההערכות, קוטרו היה כ-20 מטרים לפני שהתפרק – כשליש מהגוף של טונגוסקה. הפיצוץ גרם לבהלה בכל האזור, וכ-1,500 בני אדם נפצעו ונזקקו לטיפול רפואי, בעיקר מרסיסי זכוכית של חלונות שגל ההלם ניפץ. אנשים מיהרו לאסוף שברים שנפלו לקרקע, ורבים מהם היו עדיין חמים מהמעבר המהיר דרך האטמוספירה. האירוע הזכיר שוב שאסון מהשמיים יכול להגיע בכל רגע.
בחלל הבין-פלנטרי יש גופים קטנים רבים, בגדלים שונים. כולם נעים במסלולים אליפטיים סביב השמש, לפי חוקי קפלר. מדי פעם המסלולים שלהם חוצים את מסלולי הפלנטות, וזה מוביל להתנגשות. אם הגופים גדולים מספיק, הם משאירים מכתשים גדולים, שאנחנו רואים על פני השטח של פלנטות וירחים ברחבי מערכת השמש. המדענים הצליחו להסביר את "המבקרים מהשמיים", שהיו תעלומה במשך אלפי שנים. והתכונות הפיזיקליות של השביטים, המטאורים והאסטרואידים נותנות לנו רמזים חשובים להיווצרות מערכת השמש.
→ הסעיף הקודם: 8.19 סוגי המטאוריטים | הסעיף הבא: 8.21 איומים מהחלל ←