
באדיבות ויקיפדיה
בסוף שנות ה-50 של המאה ה-19 גילה הפיזיקאי הגרמני גוסטב קירכהוף במעבדה את התנאים שיוצרים את שלושת הסוגים של ספקטרום: ספקטרום רציף, קווי בליעה וקווי פליטה. כשהביט דרך הספקטרוסקופ שלו בלהבה שהכילה נתרן, על רקע כהה, הוא ראה קו פליטה צהוב חזק. אבל כשהחליף את הרקע בקרן חזקה של אור שמש שעברה דרך אותה להבה, הוא ראה קו בליעה חזק באותו אורך גל צהוב בדיוק. בשני המקרים הקווים נוצרו באטומי הנתרן הגזיים שבלהבה.
מהתצפיות במעבדה הסיק קירכהוף שלושה חוקים פיזיקליים, שנקראים חוקי הקרינה של קירכהוף:
1. מוצק, נוזל או גז צפוף שחוממו מספיק זוהרים בספקטרום חלק ורציף.
2. גז דליל וחם פולט רק אורכי גל מסוימים, בהירים וצרים, שנקראים קווי פליטה. כל יסוד פולט קבוצה אופיינית של קווי פליטה.
3. גז קר, שנמצא בין הצופה לבין מקור חם בעל ספקטרום רציף, בולע אורכי גל מסוימים, ויוצר קווי בליעה צרים בספקטרום שהצופה רואה.
מה קורה ברמה התת-אטומית בגז חם? אפשר לחשוב על רמות האנרגיה של האלקטרונים כעל סולם, שהאנרגיה בו עולה כלפי מעלה. השלבים של הסולם הם רמות האנרגיה הנפרדות, המקוונטטות. השלב הנמוך ביותר הוא מצב היסוד; כל הרמות שמעליו נקראות מצבים מעוררים, והמרווחים בין השלבים קטנים ככל שהאנרגיה עולה. מתחת לשלב העליון, האלקטרון יכול להימצא רק ברמות האנרגיה המקוונטטות – הוא קשור לאטום. מעל השלב העליון, האנרגיה של האלקטרון יכולה להשתנות באופן רציף: אלקטרונים כאלה אינם קשורים לאטום, והם נקראים אלקטרונים חופשיים.

באדיבות ויקיפדיה
התנועות המיקרוסקופיות הבלתי פוסקות של אטומים ומולקולות יוצרות ספקטרום חלק של קרינת חום. אורך הגל שבו הקרינה חזקה ביותר מגלה את הטמפרטורה, לפי חוק וין. אם חומר חם מספיק כדי שהאלקטרונים לא יהיו קשורים לגרעין, האנרגיות שלהם יכולות להיות בכל ערך בטווח רציף, והאלקטרונים החופשיים האלה פולטים ספקטרום חלק, בלי קווים. חוט הלהט של נורה הוא דוגמה לכך. אפשר לשחרר את האלקטרונים בגז מהגרעין האטומי באנרגיה של פוטונים, או בהתנגשויות עם חלקיקים אנרגטיים אחרים. הספקטרום הרציף והחלק של השמש מגלה שה"שפה" שלה היא שכבה של גז חם. זכרו שחוק וין מאפשר לקבוע את הטמפרטורה של גוף לפי הקרינה החזקה ביותר שלו: אורך הגל של הקרינה החזקה ביותר של השמש מגלה שהטמפרטורה של פני השמש היא כ-5,800 קלווין.
קווי פליטה נוצרים כשהגז חם מספיק כדי שהאלקטרונים יהיו במצבים מעוררים, אבל לא חם מספיק כדי שכל האלקטרונים ישתחררו. באנלוגיה של הסולם: כל אלקטרון שיורד משלב גבוה לשלב נמוך פולט פוטון באורך גל מסוים, וכל ירידה שונה מתאימה להפרש אנרגיה מסוים. האנרגיה שהאלקטרון איבד מופיעה כפוטון, ומכלול הדרכים שבהן האלקטרון יכול לאבד אנרגיה יוצר קבוצה של קווי פליטה חדים. שלט ניאון הוא דוגמה מוכרת: גז הניאון שבשפופרת הזכוכית מעורר (כלומר מקבל אנרגיה) בזרם חשמלי. כשהאלקטרונים המעוררים יורדים חזרה למצבי אנרגיה נמוכים יותר, הם פולטים פוטונים באנרגיות מסוימות. הצבע הטהור של הניאון מבטא את העובדה שהקרינה שלו מרוכזת בכמה קווי פליטה אדומים. לגזים אחרים יש קבוצות משלהם של קווי פליטה: חשבו על האור הכחלחל של פנסי רחוב שמכילים אדי כספית, על האור הצהבהב של פנסי נתרן, או על הזוהר הוורוד העז של שלט ניאון.

1. ספקטרום רציף
2. ספקטרום פליטה של גז חם
3. ספקטרום בליעה של גז קר
באדיבות אוניברסיטת קורנל
קווי בליעה נוצרים בגז קר יותר, כשהאלקטרונים נמצאים במצב היסוד או קרוב אליו. כשמקור חם של קרינה מאיר את הגז הקר, מגיעים אליו פוטונים בטווח רציף וחלק של אנרגיות. אבל פוטון נבלע רק אם האנרגיה שלו מתאימה להפרש בין שתי רמות אנרגיה של אלקטרון. באנלוגיה של הסולם: פוטון נבלע אם הוא יכול להעלות אלקטרון לשלב גבוה יותר, וכל עלייה אפשרית מתאימה לאורך גל אחר של פוטון שיכול להיבלע. מאחר שהאנרגיה הזו נגרעת מהקרינה שמגיעה, נוצר מחסור בפוטונים באורכי גל מסוימים. פוטונים באורכי הגל האלה נפלטים שוב כשהאלקטרונים המעוררים יורדים בחזרה, אבל הפעם לכל הכיוונים, כולל בחזרה לעבר המקור. התוצאה: הקרינה באורכי הגל האלה נגרעת מאור המקור, ובספקטרום מופיעים קווים כהים. השכבה החיצונית, הקרה יותר, של פני השמש היא דוגמה לכך.
קירכהוף עצמו מצא שלקווי הבליעה ולקווי הפליטה של גז מסוים יש אותם אורכי גל. זה הגיוני, כי בשני התהליכים מעורבות אותן רמות אנרגיה של האלקטרונים. מה שרואים תלוי בטמפרטורה ובצפיפות של הגז ביחס לקרינה שמגיעה מאחוריו, כמו שאומר החוק השלישי. מאוחר יותר הוכנס בחוקי קירכהוף תיקון חשוב: ספקטרום בליעה אינו חייב להיווצר בגז שנמצא לפני המקור של הספקטרום הרציף, או בגז קר ממנו – הוא יכול להיווצר באותו גז שיוצר את הספקטרום הרציף. הסיבה: באותו גז, אלקטרונים יכולים לעלות ברמות האנרגיה בחלק מהאטומים (וליצור קווי בליעה), ובמקביל אלקטרונים חופשיים יכולים להיקשר לאטומים אחרים (וליצור את הספקטרום הרציף). שכבות כאלה של גז פולט אור הן פני השטח הנראים, החדים, של השמש.
אסטרונומים יוצרים בדרך כלל ספקטרום כשהם מפרקים את האור של הגוף כולו. אבל אפשר לקבל מידע ספקטרלי מפורט יותר בדרך אחרת: לצלם תמונה דרך מסנן, כך שרק תחום צר של אורכי גל נקלט. אם התחום הצר הזה ממוקד במבנה ספקטרלי מסוים, מקבלים מפה של התנאים הפיזיקליים שיוצרים את המעבר הזה. למשל, יש מימן בכל פני השמש, אבל אם מביטים בשמש דרך מסנן שמעביר רק את התחום הצר המתאים, מקבלים מפה של האזורים שבהם הטמפרטורה והצפיפות בדיוק מתאימות לכך שאטומי המימן יפלטו את קו הפליטה Hα.
→ הסעיף הקודם: 10.16 ספקטרום בליעה ופליטה | הסעיף הבא: 10.18 חישה ופיענוח של מידע אסטרונומי ←

