הקוואזרים ממשיכים להעסיק את האסטרונומים יותר מ-50 שנה אחרי שהתגלו. ובכל זאת, גם בלי להבין עד הסוף את מקור האנרגיה שלהם, האסטרונומים יכולים להשתמש בהם ככלי קוסמולוגי לחקר החומר שנמצא בינם לבינינו. אם מקבלים שהקוואזרים נמצאים במרחקים העצומים שמתאימים להיסט לאדום שלהם, אפשר לחשוב עליהם כעל פנסים חזקים שמאירים את היקום. כל קוואזר בהיר ורחוק מאפשר ניסוי אסטרופיזיקלי אחר.

באדיבות Astropedia
עדשות כבידה יכולות להשפיע על האור של קוואזרים רחוקים. מתוך יותר ממיליון הקוואזרים הידועים היום, רק כמה מאות נראים בכמה דמויות. העדשות שגורמות לפיצול הדמות הן גלקסיות אליפטיות בכ-90% מהמקרים, וגלקסיות ספירליות ב-10% הנותרים. התוצאה הזו הייתה צפויה, כי רק גלקסיה צפופה מאוד יכולה להסיט אור באופן ניכר, והגלקסיות האליפטיות הן הצפופות ביותר. מחקר עדשות הכבידה חשף את התכונות של גלקסיות אליפטיות בהיסט לאדום של 0.5 עד 1.5. עדשות הכבידה מראות שגם גלקסיות אליפטיות רחוקות עטופות בהילות של חומר אפל, בדיוק כמו ביקום הקרוב.
עדשות כבידה הן כלים מרתקים לחקר היקום הרחוק: כל מערכת כזו היא מעין ניסוי אופטי בקנה מידה קוסמי. נזכיר כאן יישום מעניין במיוחד אחד. עוצמת האור של רוב הקוואזרים משתנה. אם לקוואזר יש כמה דמויות, האור מכל דמות מגיע לכדור הארץ בזמן מעט שונה. שינוי בעוצמת האור ייראה קודם בדמות שהאור שלה הוסט הכי מעט – המסלול הקצר ביותר בין הקוואזר לכדור הארץ – ואחרון בדמות שהאור שלה הוסט הכי הרבה. בעזרת מודל טוב של הגאומטריה של עדשת הכבידה, האסטרונומים יכולים להשתמש בהפרש הזמנים (Δt) כדי למדוד את ההפרש באורך מסלולי האור בין שתי דמויות (cΔt). זו מדידה ישירה של סולם המרחקים של היקום, שאינה תלויה בשרשרת הרגילה של ההסקות שמובילה לקביעת קבוע האבל. קבוע האבל שנמדד בעזרת עדשות כבידה מתאים היטב לקבוע האבל שנמדד בעזרת קפאידים כמדדי מרחק – אישור בולט לתמונה הבסיסית של יקום מתפשט.

באדיבות Astropedia
אפשר להשתמש בקוואזרים לחקר היקום גם בעזרת מדידת קווי בליעה. האור של קוואזר נע מיליארדי שנים עד שהוא מגיע לכדור הארץ. אם בדרך הוא עובר דרך גלקסיה או ענן גז, אורך הגל שבו הוא ייבלע תלוי בהיסט לאדום של החומר הזה. יש שני סוגים של קווי בליעה. סוג אחד נוצר מיסודות כבדים כמו פחמן, מגנזיום וסיליקון, וככל הנראה מקורו בדיסקות ובהילות של גלקסיות רגילות. הסוג השני הוא קווי מימן, ולפי ההערכה הוא מייצג ענני גז שלא עברו עיבוד בכוכבים, עם ההרכב הקדמוני של היקום. המיקומים של קווי הבליעה בספקטרום הקוואזר הם מפה של הגופים הבולעים לפי ההיסט לאדום שלהם. בהנחה שההיסט לאדום קוסמולוגי, אפשר להמיר את ההיסט לאדום למרחק ולקבל מפה שמגיעה למרחק של מיליארדי שנות אור מכדור הארץ. אם מודדים את תכונות הגופים הבולעים בעזרת קווים של כמה יסודות שונים, אפשר לעקוב אחרי ההתפתחות הכימית של הילות גלקסיות עד היסט לאדום של 5 (בהיסט לאדום כזה גלקסיה ממוצעת חיוורת מאוד, ומחקר ישיר שלה בלתי אפשרי).
יישום נוסף של קווי הבליעה בספקטרום הקוואזרים הוא חקר ההתקבצות של החומר שבדרך. קו ראייה אחד יכול לתת את ההתקבצות רק בממד אחד, אבל זו התחלה. בעזרת הנתונים האלה האסטרונומים בודקים אם קווי הבליעה מפוזרים באקראי לפי ההיסט לאדום, או מקובצים במרווחים קטנים של אורך גל, כלומר של היסט לאדום. בשילוב של כמה קווי ראייה, האסטרונומים יכולים לשחזר את הגודל והצורה של החומר הבולע בשלושה ממדים. אם להשתמש בדימוי קצת קליל: דמיינו קוסם שתוקע חרבות בקופסה סגורה כדי לגלות מה (או מי) נמצא בתוכה.
יש עדויות לכך שהגופים הבולעים של היסודות הכבדים, שקשורים להילות של גלקסיות, מקובצים בקני מידה עצומים של 10 עד 20 מגה-פרסק, וזה מספק מידע ייחודי על המבנה של היקום בקנה מידה גדול בהיסט לאדום גבוה. לעומתם, הגופים הבולעים של המימן אינם מקובצים במרחב, ונראה שאינם קשורים לגלקסיות רגילות. האסטרונומים משערים שהגז הזה הוא אולי שארית מתקופת היווצרות הגלקסיות. בעזרת קווי ראייה רבים לקוואזרים, האסטרונומים יכולים להעריך את המסה הכוללת של המימן בתווך הבין-גלקטי. התוצאה מרשימה וחשובה לקוסמולוגיה: במרחב שבין הגלקסיות יש יותר מימן חם ודליל מאשר בכל הגלקסיות יחד. שיטת קווי הבליעה רגישה להפליא: אפשר לגלות אפילו מאה מסות שמש של מימן קר במרחק של 10 מיליארד שנות אור! טלסקופים גדולים חדשים מאפשרים לאסטרונומים ללמוד בעזרת קווי בליעה הרבה על היקום הרחוק.
→ הסעיף הקודם: 16.22 מקור האנרגיה של הקוואזרים | הסעיף הבא: 16.24 ההיסטוריה של יצירת הכוכבים ביקום ←

