במשך רוב ההיסטוריה האנושית היינו נוודים. אבל לפני 7,000 עד 10,000 שנה למדו שבטים לביית בעלי חיים ולגדל גידולים פשוטים. לידת החקלאות יצרה צורך חדש: לעקוב אחרי הזמן. אנשים בעת העתיקה היו חייבים להכיר את מחזור העונות. זה היה עניין של חיים ומוות. כדי שיהיה להם מה לאכול, הם היו צריכים לדעת מתי לזרוע, מתי יבואו הגשמים, מתי ינדדו הציפורים דרך האזור שלהם, ומתי יצטרכו לאגור מזון לקראת ימי החורף הדלים.

אפשר לעקוב אחרי העונות בעזרת הכוכבים או בעזרת השמש. המקומות של הכוכבים זה ביחס לזה קבועים משנה לשנה, כמו המקומות של הערים הגדולות על מפת כדור הארץ. תרבויות עתיקות רבות בחרו צירופים מסוימים של כוכבים – קבוצות כוכבים – שייצגו בעלי חיים או דמויות מיתולוגיות. כשמתבוננים בקבוצות הכוכבים – למשל הדובה הגדולה, אוריון הצייד או דגים – לא ברור מה הדמויות אמורות לייצג. צריך להפעיל את הדמיון! קבוצות הכוכבים אינן ציורים של ממש בשמים; הן שימשו כאמצעי עזר לזיכרון בניווט, או כדי לחלוק כבוד לאלים ולמיתוסים. אם תלמדו להכיר כמה קבוצות כוכבים מרכזיות, הן יעזרו לכם למצוא את כוכב הצפון וכיוונים אחרים בשמים.


קבוצות כוכבים רבות עתיקות מאוד. לפי השערה ישנה, רמזים בקבוצות הכוכבים, כמו שמות של יצורים מיתולוגיים, מעידים שקבוצות רבות במפות השמים שלנו נקבעו בסביבות 2600 לפנה"ס בידי יורדי ים בים התיכון. מחקרים מאוחרים יותר מצביעים דווקא על מסופוטמיה: לפי ניתוח של התצפיות שעליהן מבוססות קבוצות הכוכבים היווניות, הן נעשו בסביבות 1100 לפנה"ס, בקו רוחב של כ-36° צפון – באשור. כמה קבוצות, כמו הדובה הגדולה (שבה נמצאת הדמות המוכרת בשם העגלה הגדולה), היו מוכרות ברחבי אסיה וגם לילידי אמריקה. יש חוקרים הסבורים שהקבוצה הזאת קיבלה את שמה באסיה עוד לפני 10,000 לפנה"ס, ושהאמריקאים הראשונים הביאו את השם לאמריקה כשחצו באותה תקופה את גשר היבשה שהשתרע במקום שבו נמצא היום מצר ברינג. אם כך, הדובה הגדולה היא אחד הממצאים התרבותיים העתיקים ביותר של האנושות.
המסלול שבו נעה השמש ביחס לכוכבים הקבועים נקרא המילקה (ecliptic). הירח והפלנטות נמצאים תמיד סמוך למסלול הזה, ולרצועת השמים הזאת הייתה תמיד משמעות מיוחדת. אנשים בעת העתיקה קראו לרצועה הזאת זודיאק (zodiac) – "מעגל החיות", ובעברית גלגל המזלות – וחילקו אותה לשתים-עשרה קבוצות הכוכבים שאנו מכירים כמזלות.
קבוצות הכוכבים שנראות בשמים תלויות במקום שבו אתם נמצאים על פני כדור הארץ המסתובב. צופים בקטבים רואים תמיד רק מחצית מהכוכבים שבשמים. צופים בקו המשווה רואים במהלך השנה את כל הכוכבים. כל כוכב זורח ושוקע מעט מוקדם יותר בכל לילה. כל קבוצות הכוכבים חולפות בשמי הלילה פעם אחת בכל מחזור של העונות. התופעה הזאת נובעת מהתנועה השנתית של כדור הארץ סביב השמש. בכל עונה נראות בשמי הערב קבוצות כוכבים אחרות. לדוגמה, הברבור (Cygnus) נמצא גבוה בשמים בקיץ, ואוריון הצייד מופיע בשמי הערב בסוף הסתיו. אחרי שנה שלמה התמונה חוזרת על עצמה. קבוצות הכוכבים חוזרות בכל עונה, ונחמד לקבל את פניהן כמו את פניהם של חברים ותיקים שמגיעים לביקור בכל שנה.
בקבוצות הכוכבים השתמשו כדי לעקוב אחרי העונות הרבה לפני שהיה לנו הסבר מדעי לתנועתן. הסִיוֹדוֹס (Hesiod) היה אחד המשוררים הראשונים שדבריהם הועלו על הכתב. הוא חי ביוון לפני כ-2,700 שנה, וכתב:
"כשאוריון הגדול עולה, הורה לעבדיך
לזרות את תבואתה הקדושה של דמטר
על הגורן השחוקה, החשופה לרוח.
ואז תן לעבדיך מנוחה, והתר את הצמד מעולו.
אבל כשאוריון וכוכב הכלב מגיעים
אל אמצע השמים, וארקטורוס רואה
את השחר ורוד-האצבעות, אז, פרסס, קטוף
את אשכולות הענבים, והבא את יבולך הביתה."
(פרסס הוא אחיו של הסיודוס, שאליו מופנה השיר; כוכב הכלב הוא סיריוס).
האסטרונומיה איננה רק המדע העתיק ביותר; היא שזורה במרקם התרבות שלנו בדרכים רבות. רואים את זה היטב כשמתבוננים בהתפתחות לוחות השנה ובדרך שבה אנחנו מחלקים את הזמן.
→ הסעיף הקודם: 2.3 ניווט | הסעיף הבא: 2.5 הסיבה לעונות השנה ←


