
בפעם הבאה שאתם נוסעים במכונית, חשבו מהו מקור האנרגיה שלה. לפני מיליוני שנים, קרינה שזרמה בחלל מהשמש נקלטה בכדור הארץ. אור השמש הזה אפשר לאורגניזמים זעירים בים – אצות ופלנקטון – לגדול, ואחרי שמתו ונקברו עמוק בקרקעית, האנרגיה שנאגרה בהם הפכה לנפט. בני האדם שאבו את הנפט וזיקקו אותו לדלק שממלא את מכל הרכב. המנוע ממיר את האנרגיה הכימית האגורה לתנועה קדימה. בזמן שאתם עוצרים לחשוב על כך, המנוע החם מתקרר. אנרגיית החום שהוא משחרר עולה דרך האטמוספירה, ולבסוף בורחת וממשיכה את דרכה בחלל.

המדענים מגדירים אנרגיה כיכולת לבצע עבודה. דרך אינטואיטיבית יותר לבטא זאת היא לומר שאנרגיה היא כל דבר שיכול לגרום לשינוי. זה נשמע מעורפל, אבל למעשה המדענים מצאו דרכים מוחשיות וכמותיות להגדיר אנרגיה. האנרגיה מופיעה בצורות שונות, ורבות מהן מוכרות לנו מחיי היומיום. במאה ה-19 עמד לפני המדענים אתגר גדול: להראות איך הצורות האלה קשורות זו לזו. המדענים מחפשים בטבע דפוסים וקשרים, ומתארים אותם בחוקים פיזיקליים פשוטים. האנרגיה היא מושג מפשט, שמאפשר לנו לקשור זו לזו תופעות שנראות במבט ראשון שונות מאוד.
סוג רחב אחד של אנרגיה נקרא אנרגיה פוטנציאלית. אפשר לחשוב עליה כעל אנרגיה אגורה, או אנרגיה שמחכה להשתחרר. כבר עסקנו ביסודות של האנרגיה הכימית. כשנייר או עץ בוערים, החמצן שבאטמוספירה מגיב עם הפחמן, ומשתחררת אנרגיה. בבנזין, הבעירה במנוע משחררת את האנרגיה שאגורה במולקולות ארוכות של מימן ופחמן. אנרגיה כימית משתחררת כשהאלקטרונים שבאטומים משנים את הסידור שלהם. אנרגיה אגורה מהסוג הזה יכולה להיות גדולה מאוד. היא מקור הכוח של הבנזין ושל הדינמיט, והיא גם מניעה את כל הרקטות ששיגרו אי פעם לחלל.

באדיבות pixabay
סוג חשוב נוסף של אנרגיה פוטנציאלית הוא היכולת של הכבידה לגרום לשינוי. אנרגיה כבידתית היא צורת אנרגיה שתלויה בתגובה של גוף לכבידה. אם נרים לבנה מהרצפה ונניח אותה על קצה השולחן, השתמשנו באנרגיה שלנו כדי להזיז את הלבנה כלפי מעלה, נגד הכבידה של כדור הארץ. האנרגיה הזאת אגורה בלבנה כאנרגיה כבידתית. אם הלבנה תיפול מהשולחן, היא תשחרר את האנרגיה הכבידתית שלה כתנועה. ללבנה נופלת יש ללא ספק יכולת לגרום לשינוי! ככל שמרימים גוף גבוה יותר נגד הכבידה, יש לו יותר אנרגיה כבידתית, כי הוא יכול לשחרר יותר אנרגיה כשהוא נופל ומתרסק למטה. תחנות כוח הידרואלקטריות, למשל, ממירות לאנרגיה חשמלית את האנרגיה של המים שנופלים מהסכר.
סוג מוכר מאוד של אנרגיה פוטנציאלית הוא האנרגיה האלסטית, כמו האנרגיה שאגורה בקפיץ דחוס או ברצועת גומי מתוחה. יש עוד שתי צורות אנרגיה שניתקל בהן לעיתים קרובות באסטרונומיה. כוחות חשמליים ומגנטיים משתנים יוצרים קרינה, שיכולה לנוע בחלל או בגז דליל. האור הוא דוגמה אחת לאנרגיה אלקטרומגנטית. בני האדם למדו ליצור אור בדרכים שונות, אבל השמש היא ללא ספק המקור השופע ביותר של אנרגיה אלקטרומגנטית מהסוג הזה. נגלה גם שאנרגיה אגורה בצורת מסה. כשהאנרגיה ה"קפואה" שאגורה כמסה משתחררת, זהו מקור האנרגיה היעיל ביותר שידוע לנו.

הסוג הרחב השני של אנרגיה הוא אנרגיה קינטית – אנרגיית התנועה. חשבו על ציפור מעופפת, על עץ נופל, על מכונית דוהרת ועל ילד רץ. לכל אלה יש אנרגיה קינטית. ככל שהגוף מסיבי יותר או מהיר יותר, יש לו יותר אנרגיה קינטית. לדוגמה, לכדור באולינג שמתגלגל על הרצפה יש אנרגיה קינטית גדולה יותר מלכדור ביליארד שנע באותה מהירות. למכונית שנוסעת במהירות 60 קמ"ש יש יותר אנרגיה קינטית מאשר לאותה מכונית במהירות 20 קמ"ש.
אנרגיה היא מושג שימושי במדע רק אם אפשר לכמת אותה. בשפת היומיום אנחנו משתמשים במילה "אנרגיה" במובנים רבים. לדוגמה, המונח "צ'י" מהרפואה הסינית מתורגם ל"אנרגיה", אבל פירושו קרוב יותר לחיוניות הגוף ולתחושת רווחה. אנשים מדברים על "מיקוד האנרגיה" או על "השקעת אנרגיה נפשית" במאמץ כלשהו, ומיסטיקן עשוי לדבר על "אנרגיה רוחנית". למושגים האלה עשויה להיות משמעות, ועשויה שלא להיות, אבל הם בהחלט אינם כמותיים. המושג המדעי של אנרגיה מוגדר בדייקנות. האנרגיה הקינטית ניתנת בנוסחה מסוימת, ונוסחה אחרת מתארת את האנרגיה הכבידתית. כל צורות האנרגיה נמדדות באותן יחידות: במערכת היחידות הבין-לאומית – בג'אול (את המערכת מקצרים SI, לפי שמה בצרפתית). יחידה נפוצה נוספת היא הקלוריה (כ-4.2 ג'אול).
→ הסעיף הקודם: 4.6 מבנה האטום | הסעיף הבא: 4.8 חום וטמפרטורה ←

