האם אפשר לשקול גלקסיה? למעשה, אפשר למדוד את מסתה של גלקסיה באמצעות תנועתו של כוכב אחד בתוכה! בחוק השלישי של קפלר אפשר להשתמש כדי למדוד מסות של כוכבים במערכות כפולות. כשהמסה נמדדת ביחידות של מסת השמש, הציר הראשי למחצה a ביחידות אסטרונומיות (י"א) וזמן ההקפה P בשנים, המשוואה היא:

P2 = a3 / (MA + MB)
נניח עכשיו ש-MA היא מסת הגלקסיה שבתוך מסלול השמש, ו-MB היא מסת השמש. MA גדולה לאין שיעור מ-MB, ולכן אפשר להחליף את סכום המסות במספר אחד, MG (מסת הגלקסיה). את הציר הראשי למחצה a נחליף ב-r, רדיוס מסלול השמש סביב מרכז הגלקסיה. (ניוטון הראה שהשמש מגיבה רק למסה שבתוך מסלולה, ולכן החישוב הזה אינו יכול לתת לנו את המסה שמחוץ למסלול השמש). לבסוף, כשמכניסים למשוואה את הקבועים המספריים (ביחידות של השיטה המטרית), מקבלים:
P2 = 4π2r3 / (G MG)
במסלול מעגלי, זמן ההקפה שווה להיקף המסלול חלקי המהירות המסלולית, כלומר P = 2πr/v. כשמציבים את הביטוי הזה במשוואת החוק השלישי של קפלר ומסדרים מחדש, מקבלים תוצאה חדשה:
MG = rv2/G
G הוא קבוע הכבידה, שערכו 6.67 × 10−11 ביחידות של N·m2/kg2 (ניוטון כפול מטר בריבוע לקילוגרם בריבוע). עכשיו אפשר להציב את הערכים הידועים של r ושל v, ולהקפיד להשתמש במטרים עבור r ובמטרים לשנייה עבור v. המהירות המסלולית של השמש היא v = 225 km/s, כלומר 2.25 × 105 מטר לשנייה. המרחק למרכז הגלקסיה הוא r = 8,500 pc, כלומר 8,500 × 3 × 1016 = 2.55 × 1020 מטר. התוצאה:
MG = 2.55 × 1020 × (2.25 × 105)2 / (6.67 × 10−11) = 1.9 × 1041 kg
מסת שמש אחת היא 2 × 1030 ק"ג, ולכן המסה הכוללת בתוך מסלול השמש היא:
1.9 × 1041 / (2 × 1030) ≈ 1011 מסות שמש
(לפי המדידות העדכניות, v ≈ 230 km/s ו-r ≈ 8,200 pc, והתוצאה כמעט זהה). המספר העצום הזה כולל רק את החומר שבין מסלולנו לבין מרכז הגלקסיה, ולכן הוא כמובן רק חסם תחתון למסה הכוללת של הגלקסיה שלנו.

באדיבות ויקיפדיה
עכשיו אפשר גם להבין מדוע עקומת הסיבוב השטוחה של שביל החלב מעידה על מסה שהולכת וגדלה באזורים החיצוניים של הגלקסיה. בעזרת המשוואה שלמעלה אפשר לחשב את המסה שבתוך כל מסלול מעגלי בדיסקה. עקומת סיבוב שטוחה פירושה שהמהירות אינה עולה ואינה יורדת עם המרחק מהמרכז; כלומר, v קבועה. גם G קבוע, ולכן אנו מסיקים:
MG ∝ r
זו תוצאה יוצאת דופן. במערכת השמש, הפלנטות נעות במסלולים קפלריים ומגיבות רק לשמש. כשכל המסה מרוכזת במרכז המערכת, המשוואה שלמעלה מראה ש-v ∝ 1/√r: המהירויות המסלוליות של הפלנטות קטנות ככל שהן רחוקות יותר מהשמש – עקומת סיבוב יורדת. בגלקסיה שלנו, לעומת זאת, עקומת הסיבוב נשארת שטוחה עד מרחקים גדולים. לכן מסת הגלקסיה ממשיכה לגדול עד המרחקים הגדולים ביותר שאפשר למדוד.
→ הסעיף הקודם: 15.5 חומר אפל בגלקסיית שביל החלב | הסעיף הבא: 15.7 מרכז הגלקסיה ←

