להשערות על חיים ביקום יש היסטוריה ארוכה ומעניינת. לפני כאלפיים שנה כתב פלוטרכוס על "צברים של חומר, שחלקם עולמות אחרים, עם שמים משלהם וגזעים של בני אדם ושל חיות". הרעיון של "ריבוי העולמות" עורר במשך מאות שנים התנגדות בכנסייה, וג'ורדנו ברונו הועלה על המוקד ב-1600, בין השאר משום שטען שיש אינסוף עולמות שיש בהם חיים – אף שלמעשה, חלק מהכפירות האחרות שלו, שנגעו לכתבי הקודש, הטרידו את הכנסייה יותר מדעותיו על חיים מחוץ לכדור הארץ.

לפי סיפור נפוץ, SETI המעשי התחיל ב-1820, כשהמתמטיקאי קרל פרידריך גאוס הציע לשתול שטחי יער גדולים בסיביר בצורה שתמחיש את משפט פיתגורס. האסטרונום יוזף פון ליטרוב רצה ב-1840 להצית בסהרה תעלות מלאות נפט בצורות גאומטריות שונות. אף אחת מההצעות האלה לא קיבלה מימון. בסוף המאה ה-19 בנה הגאון התמהוני ניקולה טסלה סלילים חשמליים עצומים, בגובה של כ-45 מטר, והעמיס על כושר ייצור החשמל של קולורדו ספרינגס כדי לשלוח אותות רדיו לחוצנים. טסלה חשב שקלט אותות מתרבות חוץ-ארצית, אבל למעשה הוא גילה תופעה אטמוספירית שנקראת "שורקים" (whistlers). גם גוליילמו מרקוני השתמש בטכנולוגיית הרדיו המוקדמת שלו כדי להאזין לאותות מחוץ לכדור הארץ.
SETI המודרני התחיל בפרויקט אוזמה, ב-1960. בניסוי הזה סרק פרנק דרייק פס של 400 קילוהרץ בכיוון של שני הכוכבים הקרובים ביותר דמויי השמש (טאו לווייתן ואפסילון נהר). לא נמצא שום דבר חד-משמעי. מאז נערכו עשרות פרויקטים של SETI ברדיו, בלי שום סימן משכנע לתבונה חוץ-ארצית. כמובן, כל הניסויים האלה יחד סרקו רק חלק זעיר מ"ערימת השחת" הקוסמית – המספר העצום של יעדים ותדירויות שצריך לסרוק.
ב-12 באוקטובר 1992 – 500 שנה בדיוק אחרי שקולומבוס הגיע ל"עולם החדש" – התחילה נאס"א את פרויקט SETI השאפתני ביותר עד אז. "פרויקט התצפית במיקרוגל" (Microwave Observing Project, MOP), כשמו האפור, סרק בחמש הדקות הראשונות שלו חלק גדול יותר מערימת השחת הקוסמית מכל ניסויי SETI הקודמים יחד! הזמנים הארוכים שדרושים כדי לשלוח ולקבל מסרים הובילו את נאס"א לאסטרטגיה סבילה: לחפש אותות שאולי נשלחו לכיווננו, בכוונה או במקרה, לפני זמן רב. לאסטרטגיית החיפוש היו שני רכיבים. הראשון: מעקב מפורט אחרי 1,000 הכוכבים דמויי השמש הקרובים ביותר לשמש. השני: סריקה של השמים כולם, כדי לא להחמיץ אותות נדירים יותר, אבל חזקים יותר, מרחבי הגלקסיה.
אחרי שהקונגרס האמריקאי קיצץ שוב ושוב את המימון – וב-1993 ביטל את הפרויקט של נאס"א – פעילי SETI החלו לחפש מקורות מימון פרטיים. פרויקט פיניקס, שהמשיך את הפרויקט של נאס"א בשנים 1995–2004 וסקר כ-800 כוכבים, לא מומן כלל מכספי משלמי המסים. תורמים פרטיים – בהם פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט, והבמאי סטיבן ספילברג – תרמו מיליוני דולרים לדור חדש של ניסויי SETI, וב-2023 הוריש פרנקלין אנטוניו, ממייסדי קוואלקום, 200 מיליון דולר למכון SETI. גם אם הקונגרס היה ספקן, הציבור מוקסם מהרעיון של מגע עם תבונה הרחק מעבר למערכת השמש. בפרויקט SETI@home של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1999–2020) חולקו נתונים מניסויי הרדיו למיליוני מתנדבים ברחבי העולם. כל משתתף הריץ תוכנה שניצלה את הכוח העודף של המחשב האישי שלו כדי לחפש אותות מלאכותיים בזרם של רעש רדיו. כך יכלו חוקרי SETI לרתום את הכוח של מיליוני מחשבים אישיים לחיפוש אחר העדות החמקמקה לתבונה חוץ-ארצית.


גל ניסויי SETI החדש תלוי במקלטים חזקים ובטלסקופים גדולים. פרויקטים קודמים יכלו לסרוק רק כמה מאות ערוצי תדירות בו-זמנית; ה-MOP האזין לעשרות מיליוני ערוצים בבת אחת. השיפור התאפשר בזכות טכניקות דיגיטליות מודרניות ומעגלים משולבים שתוכננו במיוחד. המקלטים גם רגישים מאוד. אסטרונומים קלטו ברדיו את האות החלש של החללית פיוניר 10 אחרי שעברה את מסלוליהן של כל הפלנטות; לאות הייתה הסטת דופלר משתנה בגלל הסיבוב של כדור הארץ. ההספק של האות היה כמו של נורה אחת בשרשרת קישוט, במרחק של יותר מ-8 מיליארד ק"מ! הצלחת בקוטר 305 מטר בארסיבו שבפוארטו ריקו הייתה רגישה עוד יותר. נפחה היה כשני מיליון מטר מעוקב: היא יכלה להכיל 357 מיליון קופסאות של פתיתי תירס – או את כל הבירה שהעולם שותה בכשלושה וחצי ימים. הגלאים שבמוקד הצלחת בארסיבו יכלו לקלוט אות רדיו של חצי מגה-ואט – כמו של תחנת רדיו צנועה – מהצד האחר של שביל החלב. לצערנו, הצלחת בארסיבו כבר אינה משמשת לאסטרונומיה. ב-2020 היא קרסה באופן דרמטי, כשמשטח המכשירים התלוי, שמשקלו כ-820 טון, התרסק אל הצלחת שמתחתיו.

תוכניות SETI שאפתניות יותר כבר בדרך. מערך הטלסקופים על שם אלן (Allen Telescope Array, ATA) הוא אוסף של צלחות רדיו שנבנה בזכות תרומות של יותר מ-30 מיליון דולר מפול אלן, ממייסדי מיקרוסופט. אבל גם עם תמיכתו, ההרחבה מ-42 הצלחות הקיימות ליעד של 350 אינה ודאית כלל. ייתכן שיום אחד יהיה אפשר לשלוח משדר ומקלט למרחק של מאות יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ, ולהשתמש בשמש כעדשה כבידתית שתגביר ותכוון אותות אל יעדים רחוקים. טלסקופי חלל עתידיים יאפשרו ניתוח ספקטרלי של האור שמחזירות פלנטות במערכות כוכבים אחרות. זיהוי ישיר של כימיה אטמוספירית שמעידה על חיים יחתוך את סבך הטיעונים האנתרופוצנטריים על טכנולוגיה ועל תקשורת ברדיו. בינתיים, החוקרים צריכים לחשוב באופן רחב ככל האפשר על טבעם של החיים. החיפוש אחר חיים ביקום יהפוך לנושא מדעי של ממש צעד אחר צעד.
מעט נושאים מדעיים מעוררים תגובה רגשית חזקה כמו SETI. הוויכוחים בין האופטימיסטים לפסימיסטים של SETI יכולים להיות חריפים. המפוכחים טוענים שהבסיס המדעי של החישובים האופטימיים רעוע, ושאי אפשר להצדיק מבחינה לוגית שום אסטרטגיית חיפוש. SETI אינו פופולרי בקרב פוליטיקאים מסוימים, שרואים בו בזבוז קל דעת של כספי משלמי המסים. לנאס"א היה קשה מאוד לממן את SETI, אף שהוא מעולם לא עלה יותר מ-0.1% מתקציב הסוכנות. אבל התמיכה הציבורית ב-SETI עדיין חזקה. "קשה להעריך את הסיכוי להצלחה," כתבו הפיזיקאים ג'וזפה קוקוני ופיליפ מוריסון ב-1959, במאמר שפתח את העידן המודרני של SETI, "אבל אם לעולם לא נחפש, הסיכוי להצלחה הוא אפס." מעט אנשים יכולים לעמוד בפני ההתרגשות שמעוררת אחת השאלות העמוקות ביותר שבני אדם יכולים לשאול: מה מקומנו ביקום?
→ הסעיף הקודם: 19.14 משוואת דרייק | הסעיף הבא: 19.16 פרויקטים חדשים בחיפוש אחר תבונה מחוץ לכדור הארץ ←

