6.18 מים במאדים

במיפוי מאדים בשנות ה-70 התגלה אחד הדברים המרגשים ביותר: ערוצי נהר עתיקים ויבשים. אנחנו יודעים שאת הערוצים האלה חצבו מים, כי המבנה שלהם זהה למבנה של רשתות נהרות בכדור הארץ, ולצידם נמצאים מינרלים שנוצרים רק בנוכחות מים נוזליים. בחלק מהערוצים יש גם איים בעלי צורה מוארכת אופיינית, כמו טיפה. צורה כזו נוצרת רק כשמים זורמים סביב שטח מוגבה, למשל שפת מכתש. ערוצי הנהר היבשים נפוצים, כנראה, באזורים העתיקים יותר (רבי המכתשים), אבל לא באזורים הצעירים ביותר. מכאן שמים זרמו על פני השטח פעם אחת או יותר בתקופה עתיקה כלשהי, חצבו את ערוצי הנהר ונעלמו. ייתכן שהמים העתיקים האלה היו מכוסים בשכבת קרח, אבל כמעט כל חוקרי הפלנטות מסכימים שבעבר הרחוק זרמו במאדים מים נוזליים.

בשנים האחרונות מצאה משימה אחר משימה עדויות חדשות למים האלה. בשנות ה-90 צילמה החללית מארס גלובל סרוויור תמונות ברזולוציה של 2 מטרים לפיקסל, מספיק כדי לראות פרטים קטנים בגודל של סלע גדול. בקווי הרוחב הדרומיים של הפלנטה יש מאות ערוצים קטנים (gullies) שנראים כמו סימנים של חלחול ונגר של נוזל. הם דומים מאוד למקומות בכדור הארץ שבהם מי תהום ממעיין יוצרים מפולת קטנה, שנושאת סלעים ועפר במורד ומשאירה בתחתית "סינר" של פסולת. הערוצים האלה חוצים תצורות עתיקות יותר, וכמעט באף אחד מהם אין מכתשים, ולכן הם נראים צעירים מבחינה גיאולוגית – אולי בני כמה מיליוני שנים בלבד, ואולי צעירים עוד יותר. החלליות במסלול אף ראו תצורות חולפות שמתאימות למים שפורצים ממאגר מי תהום דרך מצוק, זורמים במורד, חוצבים ערוץ ומתאדים במהירות לאטמוספירה הדלילה של מאדים. אבל תצפיות מאוחרות יותר הראו שרבים מהערוצים האלה ממשיכים להשתנות גם היום, דווקא בעונה הקרה, וכנראה שקרח של פחמן דו-חמצני ("קרח יבש") שמתאדה הוא שמזיז בהם את החומר, ולא מים. לאחרונה ראו משימות מודרניות, כמו מארס רקונסנס אורביטר, פסים כהים שמופיעים על פני מאדים בעונה החמה. בתחילה חשבו שאולי הם נוצרים ממים מלוחים שנמסים ומרטיבים את הקרקע, אבל מחקרים מאוחרים יותר מצאו שייתכן שאלה בעצם זרימות של חול ואבק יבשים.

אף שאין היום נוזלים על פני מאדים, הנחתת פיניקס מצאה בוודאות קרח מים. הנחתת הקטנה חפרה מתחת לשכבת העפר העליונה באזור הקוטבי הצפוני של מאדים, וחשפה כיס של קרח מים ושלג, שהתנדף במהירות. החלליות והנחתות של העשורים האחרונים נתנו לנו מפקד של מאגר המים הקפואים במאדים. מכשירים על החללית מארס אודיסיי הראו שהקרח נפוץ ושופע בקרקע של ימינו. בקווי הרוחב הבינוניים הקרח מהווה 10% עד 20% מהקרקע, וליד הקטבים כמעט 100%. אילו נמס כל הקרח שבקרקע ופוזר באופן שווה, הייתה נוצרת שכבת מים בעומק של 35 מטרים על פני הפלנטה כולה. אין במאדים מים על פני השטח, אבל הוא לא פלנטה יבשה לגמרי! לאחרונה, ובאופן שנוי יותר במחלוקת, טענו חוקרים שבמאדים היו ימים רדודים או אוקיינוסים שכיסו יותר משליש משטחו, ושהתקיימו מאות מיליוני שנים. נמצאו אפילו עדויות לזרימה של מים ופסולת במכתש איסטוק במיליון השנים האחרונות – בתקופה שבה כבר חיו על כדור הארץ בני אדם קדומים. השערת "האוקיינוס של מאדים" מושכת תשומת לב רבה, וחוקרים רבים בודקים אם היא "מחזיקה מים".

מקור המים של העבר – הנוזל שיצר את ערוצי הנהר היבשים שאנו רואים היום – אינו מובן עד הסוף. הטמפרטורות של היום נמוכות מדי למים נוזליים על פני מאדים, אבל מים יכולים להתקיים בצורה קפואה מתחת לקרקע, כמו קרקע קפואת עד (פרמפרוסט) בכדור הארץ. חלק מהערוצים יוצאים מאזורים סגורים ושקועים, שקרסו. מכאן שהמים באו מהפשרה מקומית של קרקע קפואה, אולי בגלל פעילות גיאותרמית (חום מפנים הפלנטה). גם החום של פגיעת מטאוריט יכול להמיס קרח מתחת לפני השטח, ונראה שבחלק מהמכתשים היו פעם אגמים. בין התיאוריות הבולטות: פעילות געשית והפשרה שנלווית אליה, פגיעות והפשרה שנלווית אליהן, ושילובים של השתיים.

נראה שחלק מערוצי הנהר אספו את מימיהם מיובלים רבים ומפוזרים, וזה מרמז שבמאדים הקדום ירד גשם. כמה חוקרים מיפו אזורים שלדעתם יש בהם תצורות של קרחונים, ואפילו מרבצי חוף של ימים שנעלמו מזמן. ב-1998 הראתה מארס גלובל סרוויור שהירידה מהרמות של מאדים אל המישורים הנמוכים והחלקים דומה להפליא לירידה מהיבשות של כדור הארץ אל המשקעים החלקים של קרקעית הים. גשם או אוקיינוסים מחייבים אקלים שונה לגמרי מהאקלים הקר והיבש של מאדים היום. השינוי הקיצוני הזה, מעולם רטוב למדבר הקר של היום, מראה עד כמה פלנטות יכולות להשתנות. גם אילו הפכנו את מאדים שוב לעולם רטוב (בטכנולוגיות שעדיין קיימות רק בדמיון), גורמים שונים היו מחזירים אותו למצבו הנוכחי.

→ הסעיף הקודם: 6.17 הגיאולוגיה של מאדים  |  הסעיף הבא: 6.19 כיפות הקוטב של מאדים ←