דמיינו שאתם חיים לפני 40,000 שנה, בשבט נודד של ציידים-לקטים. את רוב חייכם אתם מקדישים לחיפוש מזון ומחסה. אתם מכירים היטב את המסלול האלכסוני של השמש בדרכה לרוחב השמים. אתם מכירים את השינוי ההדרגתי באורך היום והלילה במהלך השנה. השינוי האיטי של מזג האוויר רומז לכם מתי יבשילו פירות היער ומתי ינדדו עדרי בעלי החיים. השמש והכוכבים נותנים לכם כלים לניווט. בלילה, בחסות המדורה, אתם ובני שבטכם טווים סיפורים על הצורות המשתנות של הירח ועל הדמויות שיוצרים הכוכבים.
אנחנו איבדנו את הקשר עם השמים. רוב האנשים מודעים רק במעורפל למחזורים של השמש, הירח והכוכבים. השעונים, החימום והתאורה המלאכותיים מסדירים את חיינו. רובנו גרים בערים, שבהן בקושי רואים כוכבים. אבל במשך רוב ההיסטוריה, הידע הזה היה חיוני להישרדות האדם.
כך ייראו השמים במהלך השנה לצופה בקווי הרוחב הצפוניים:
- בקיץ השמש זורחת מצפון לנקודת המזרח, והיום ארוך מהלילה. בחורף השמש זורחת מדרום לנקודת המזרח, והיום קצר מהלילה.
- השמש, הירח והפלנטות חוצים את השמים ממזרח למערב באותה רצועה של השמים.
- הכוכבים זורחים במזרח ושוקעים במערב. נראה שכולם מסתובבים לאט סביב נקודה קבועה בשמי הצפון.
- הדמויות שיוצרים הכוכבים בקבוצות הכוכבים אינן משתנות משנה לשנה.
- כל כוכב זורח ושוקע מעט מוקדם יותר בכל לילה. קבוצות הכוכבים משלימות סיבוב שלם בשמים במחזור אחד של העונות.
- חלק מהפלנטות נעות בין קבוצות הכוכבים באופן לא סדיר, ומדי פעם הופכות את כיוון תנועתן.
- הירח משנה את המופע שלו במחזור קבוע. הירח המלא נמצא גבוה בשמים בסביבות חצות, והמולד (הירח החדש) נמצא גבוה בשמים בסביבות הצהריים.
- ממקום מסוים על פני כדור הארץ רואים ליקויי ירח לעיתים קרובות יותר מליקויי חמה, והם גם נמשכים זמן רב יותר. ליקויים אינם מתרחשים בכל חודש.
השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, ונעה בשמים במסלול אלכסוני. בקיץ השמש זורחת מצפון לנקודת המזרח, והיום ארוך מהלילה. בחורף השמש זורחת מדרום לנקודת המזרח, והיום קצר מהלילה. בקיץ השמש עולה גבוה יותר בשמים מאשר בחורף. כשאתם משתמשים באופק רחוק כסימן, אתם רואים שהמסלול המשתנה של השמש חוזר על עצמו בכל מחזור של העונות. אתם חוגגים את חזרתה של השמש למסלולה הגבוה, כי פירוש הדבר שהחורף מרפה את אחיזתו הקפואה.
גם הירח נע בשמים לאורך אותו מסלול כמו השמש, אבל בקצב אחר. כשהוא קרוב לשמש, הוא נראה כסהר שהצד המואר שלו פונה אל השמש. כשהוא נמצא בצד השני של השמים, מול השמש, הוא נראה כדסקה מוארת כולה. גם המראה המשתנה של הירח חוזר על עצמו במחזור קבוע. הירח הוא גוף מסתורי – הוא רחוק, ובכל זאת גובה המים באוקיינוסים מגיב לו.

גם הכוכבים זורחים בלילה במזרח ושוקעים במערב. במהלך הלילה הם מסתובבים סביב נקודה קבועה בשמי הצפון. ככל שהעונות מתחלפות, נראות מעל האופק בשעת השקיעה קבוצות כוכבים אחרות. הכוכבים משלימים סיבוב שלם סביב השמים במחזור אחד של העונות. אתם מבחינים שצבעי הכוכבים שונים זה מזה: מאדום עמום ועד לבן-כחלחל מבריק. ופס האור העדין שמשתרע בקשת על שמי החורף מצית את דמיונכם.
אפשר להבחין בחמש נקודות אור בהירות שנעות מלילה ללילה בין הדמויות הקבועות של הכוכבים. את ה"נוודים" האלה אפשר למצוא ברצועת השמים שבה נעים השמש והירח, והם אינם מנצנצים. יש להם גם הרגל מוזר: מדי פעם הם הופכים את כיוון תנועתם מלילה ללילה.

אתם יודעים שהשמים מזמנים גם הפתעות. מדי פעם הירח המלא מחשיך, מקבל צבע אדום כדם, ואחר כך חוזר ומאיר לאט. סיפרו לכם על אירוע נדיר ומפחיד, שבו שמש הצהריים מחשיכה בלי שום הסבר. אתם יכולים לדמיין בבירור את אי-השקט של בעלי החיים כשהם מגיבים ללילה המדומה ולצינה הפתאומית באוויר.
לא צריך טלסקופ או שעונים מתוחכמים כדי למדוד את מחזורי השמים. בני האדם התקדמו לאט לאט בדרך להבנת התופעות האלה. לאורך ההיסטוריה גילו בני האדם רתיעה טבעית מהרעיון שכדור הארץ אולי אינו המרכז או החלק העיקרי של היקום. עד לפני כמה מאות שנים האמינו שהגופים השמימיים נמצאים ב"תחום שמימי" (אתרי), שבו החוקים שונים מאלה שעל פני כדור הארץ. רק מאוחר יותר צמח הרעיון שאותם חוקים פיזיקליים חלים גם על הגופים הרחוקים בחלל, שאין לנו מגע איתם, וגם על הגופים הארציים הרגילים. אחריו בא היישום של לוגיקה ומתמטיקה על היקום כולו. האסטרונומיה היא "המדע הראשון".

→ הסעיף הקודם: 2.1 שמי הלילה | הסעיף הבא: 2.3 ניווט ←



