
באדיבות ויקיפדיה
הקרינה היא הדרך העיקרית שבה חום ואנרגיה עוברים ברחבי היקום. האנרגיה של כל אחד מהכוכבים, כולל השמש, עוברת בחלל בצורת קרינה. בעזרת טלסקופים בכדור הארץ ומחוצה לו אנחנו לוכדים את הקרינה הזאת ומנתחים אותה. בינתיים נתמקד בתפקיד של הקרינה בהעברת חום ואנרגיה.

אילו מונחים ומושגים בסיסיים דרושים כדי לדבר על קרינה? ניוטון היה הראשון שתיאר את מרכיבי הקרינה שהשמש פולטת. הוא הכניס אלומה צרה של אור שמש לחדר חשוך והעביר אותה דרך מנסרה. האור התפרש לאותו מערך צבעים שרואים בקשת. ניוטון הוכיח שהקרינה הנראית של השמש מורכבת מתערובת של אור בכל הצבעים. מערך הצבעים שראה ניוטון – אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול – נקרא הספקטרום הנראה. (אנשים רבים משתמשים בצירוף "אכץ יכאס" כדי לזכור את הרצף הזה). ניוטון לא היה הראשון שפירק אור לספקטרום, אבל הוא היה הראשון שהסיק באופן שיטתי את תכונות האור. כמה מדענים חשדו שהצבעים אינם חלק מהאור הלבן, אלא שהמנסרה עצמה יוצרת אותם. לכן ניוטון העביר את הספקטרום הנראה דרך מנסרה שנייה, והראה שהצבעים מתאחדים בחזרה לאור לבן. האור הלבן הוא אכן צירוף של צבעים. אבל האם הצבעים עצמם בסיסיים? ניוטון בחר צבע אחד מהספקטרום, וניסה לפרק אותו עוד במנסרה שנייה. האור הכחול נשאר כחול והאור האדום נשאר אדום. הצבעים מייצגים אפוא תכונה בסיסית של האור.

ניוטון חשב על האור כעל זרם של חלקיקים זעירים. מדענים אחרים הבחינו שלאור יש רבות מהתכונות של גלים. כפי שהתברר, נכון באותה מידה לחשוב על האור כעל גל וכעל חלקיק. ב-1800 ערך האסטרונום והמלחין ויליאם הרשל ניסוי מעניין. הוא העביר אור שמש דרך מנסרה, כמו ניוטון לפניו. כשהניח מדחום בכל אחד מהצבעים, המדחום התחמם, כי אור השמש בכל צבע נושא אנרגיה מחממת. אחר כך הניח את המדחום מעבר לקצה האדום של הספקטרום, במקום שבו לא נראה שום אור. האם המדחום יתחמם גם שם, תהה הרשל? למרבה הפלא, הוא התחמם. הרשל גילה שיש קרינה "מעבר לקשת", שהעין שלנו אינה יכולה לקלוט. היא נקראת קרינה אינפרה-אדומה (תת-אדומה).

באדיבות ויקיפדיה
הדרך הקלה ביותר לחשוב על קרינה היא לבחון את התכונות הגליות שלה. כשהאור מתפרש לספקטרום, כל צבע מתאים לאורך גל אחר. אורך הגל הוא המרחק בין שתי פסגות סמוכות, או בין שני שקעים סמוכים, בגל. בכל פעם שאתם רואים את המונח "אורך גל" בהקשר של אור, אפשר להחליף אותו במילה "צבע", אם זה עוזר להבין את הרעיון. שימו לב, עם זאת, שרק לשם הנוחות מונים בספקטרום שבעה צבעים, כמו ברשימה שלמעלה. למעשה, הצבע משתנה באופן חלק ורציף לאורך הספקטרום, וכך גם אורך הגל. לאור הסגול יש אורך הגל הקצר ביותר, כ-0.0004 מילימטר (400 ננומטר). לאור האדום יש אורכי גל ארוכים יותר, כ-0.0007 מילימטר (700 ננומטר). לקרינה אינפרה-אדומה יש אורכי גל ארוכים מכדי שהעין תוכל לראות אותם – ארוכים מ-0.00075 מילימטר בערך.

השמש פולטת את מירב הקרינה שלה באמצע התחום הנראה, סביב אורך גל של כ-500 ננומטר, ועין האדם רגישה ביותר לאורכי גל קרובים לאלה – לאור הירוק-צהוב, סביב 555 ננומטר. זו דוגמה לדרך שבה האבולוציה התאימה את בני האדם לסביבתם. עוצמת הקרינה יורדת בהדרגה לעבר אורכי גל ארוכים יותר וקצרים יותר. מכל אורכי הגל יחד, השמש נראית לבנה; מכדור הארץ היא נראית לבנה-צהבהבה, כי האטמוספירה מפזרת חלק מהאור הכחול שלה. ספקטרום הקרינה משתרע מעבר לתחום אורכי הגל שהעיניים שלנו רגישות לו. אורכי גל קצרים מכדי שהעיניים יקלטו אותם נקראים קרינה אולטרה-סגולה (על-סגולה). השמש פולטת קרינה בלתי נראית גם באורכי גל אולטרה-סגולים וגם באורכי גל אינפרה-אדומים.

באדיבות ויקיפדיה

הטמפרטורה קשורה לתנועות המיקרוסקופיות של האטומים והמולקולות: ככל שהאנרגיה הקינטית של החלקיקים גדולה יותר, הטמפרטורה של החומר גבוהה יותר. עכשיו אנחנו רואים שחלקיקים בתנועה פולטים ספקטרום רציף של קרינה. ככל שהאנרגיה הקינטית של החלקיקים גדולה יותר, אורך הגל של שיא הקרינה קצר יותר. הספקטרום התרמי תלוי בטמפרטורה בדרך פשוטה, שמתוארת בחוק וין. מכיוון שכל האטומים והמולקולות נמצאים בתנועה מתמדת, כל הגופים פולטים קרינה תרמית. אפשר גם להבין מדוע הקרינה כמעט אינה תלויה בהרכב החומר. אילו היו לנו גוש ברזל וגוש זהב באותה טמפרטורה, לאטומי הברזל ולאטומי הזהב הייתה אותה אנרגיה קינטית, ולכן הם היו פולטים אותו ספקטרום תרמי (בקירוב: גופים שונים פולטים ביעילות שונה, אבל צורת הספקטרום ומקום השיא שלו נקבעים לפי הטמפרטורה).
אם כל דבר פולט קרינה תרמית כל הזמן, מדוע איננו רואים אותה? גופים בטמפרטורת החדר פולטים בעיקר קרינה אינפרה-אדומה, שאיננו יכולים לראות. מעט מדי מהקרינה יוצא בחלק הנראה של הספקטרום, ולכן העיניים שלנו אינן מבחינות בה. כיום יש לנו טכנולוגיה שמאפשרת לגלות קרינה אינפרה-אדומה וליצור בעזרתה תמונות, כמו באור נראה. כשהטמפרטורה עולה, הקרינה העיקרית זזה לאורך הספקטרום לעבר אורכי גל כחולים יותר, כלומר קצרים יותר. רק כשגופים מגיעים לטמפרטורות גבוהות, הקרינה העיקרית עוברת לתחום הנראה של הספקטרום. במילים אחרות, זוהר עצמי אפשר לראות רק בגוף חם מאוד.
דוגמה טובה לחוק וין בפעולה היא הדלקה של כיריים חשמליות. הסליל של הכיריים מתחיל בטמפרטורת החדר (כ-300 K), וצבעו אפור עמום. האפור הזה אינו אור שהסליל פולט; זה פשוט צבע המתכת באור החדר שמוחזר ממנה. אבל אחר כך הסליל מתחמם, ובשלב מסוים מתחילים לראות זוהר אדום עמום. ככל שהסליל מתחמם, הזוהר נעשה בהיר יותר, ולבסוף נראה כתום-אדמדם. (ללבה מותכת יש זוהר אדום דומה, ובערך אותה טמפרטורה – 1,100 עד 1,500 K). אילו הסליל היה יכול להתחמם עוד, הקרינה הייתה נעשית צהובה יותר, ולבסוף הייתה עוברת לתערובת צבעים דומה לאור השמש, שנראית לנו "לבנה". מכיוון שרוב הגופים בחיי היומיום קרים מכדי "להתלהט לאדום", הקרינה התרמית שלהם נמצאת בתחום האינפרה-אדום, ואינה נראית לנו.

באדיבות pixabay
קל להתבלבל כשחושבים על צבע ועל קרינה תרמית. את רוב החפצים הרגילים אנחנו רואים באור של השמש או של מנורות, שהם מחזירים. ספר כחול אינו חם יותר מספר אדום; הוא פשוט מחזיר חלק אחר של הספקטרום של מקור האור. בחדר שאין בו מקור אור, לספר אין צבע, כי אין אור שיוחזר ממנו! גם את הירח ואת הפלנטות אנחנו רואים באור השמש שהם מחזירים. הגופים היחידים שפולטים קרינה נראית משלהם בגלל החום שלהם הם גופים בטמפרטורה של כמה אלפי קלווין, כמו השמש או חוט הלהט של נורה. חשוב להבין את ההבדל הזה. אולי אתם תוהים: ומה לגבי נורה פלואורסצנטית (נורת "ניאון") או נורת לד, שקרות למגע? האור שלהן אינו קרינה תרמית. בנורה פלואורסצנטית, זרם חשמלי מאיץ אלקטרונים שמעוררים את אטומי הכספית שבגז הדליל, האטומים פולטים קרינה אולטרה-סגולה, והציפוי שעל דופן השפופרת הופך אותה לאור נראה – בלי שהגז או השפופרת יתחממו הרבה.
סוג אחר של בלבול מגיע מהתרבות הפופולרית. אמנים מדברים על אדום כעל צבע "חם" ועל כחול כעל צבע "קר". גם מוזיקאים משתמשים באותם מונחים – הג'אז "קריר" ומקושר לצבע הכחול, והסלסה "לוהטת" ומקושרת לאדום. הדם חם ואדום, והקרח קר וכחול. למרבה הצער, התיאור הסובייקטיבי הזה של הצבעים הפוך לתיאור המדעי, שמבוסס על קרינה תרמית.
→ הסעיף הקודם: 4.16 העברת חום | הסעיף הבא: 4.18 חוק וין ←

