
קרינת הרקע הקוסמית במיקרוגל (cosmic microwave background, CMB) היא ראיה מכרעת שתומכת במודל המפץ הגדול לראשית היקום. החוקרים ארנו פנזיאס ורוברט וילסון ממעבדות בל גילו אותה במקרה ב-1965. זו קרינת מיקרוגל מפוזרת ואחידה, שמגיעה מכל הכיוונים בשמים. האסטרונומים ביקשו לצפות בה בפירוט הולך וגדל, בעזרת לוויינים ובלונים שעולים מעל רוב האטמוספירה של כדור הארץ. שלוש משימות חלל היו חשובות במיוחד במדידת הקרינה הזאת בפירוט ובדיוק הולכים וגדלים. הלוויין COBE (Cosmic Background Explorer) של נאס"א אסף נתונים בשנים 1989–1996, והיה הראשון שגילה הבדלים זעירים בעוצמת הקרינה. אחריו בא הלוויין WMAP (Wilkinson Microwave Anisotropy Probe), שנאס"א שיגרה ב-2001. WMAP אסף נתונים במשך כעשור, והמדידות המדויקות מאוד שלו צמצמו את הטווח האפשרי של כמה פרמטרים במודל המפץ הגדול. הניסוי החדשני האחרון היה משימת פלאנק של סוכנות החלל האירופית, שאספה נתונים בשנים 2009–2013. נתוני פלאנק מדויקים פי עשרות אלפים מהמדידות של פנזיאס ווילסון, שבהן התגלתה הקרינה.

לקרינת הרקע במיקרוגל יש שתי תכונות בולטות. ראשית, הספקטרום שלה תרמי: נקודות המדידה מונחות בדיוק רב על עקומה של גוף שחור, שמגדירה טמפרטורה של 2.725 קלווין. שימו לב שאפשר לציין את הטמפרטורה בארבע ספרות משמעותיות, בדיוק של אלפיות מעלה ספורות – זה המספר שנמדד בדיוק הרב ביותר בקוסמולוגיה. לקרינת הרקע הקוסמית יש הספקטרום התרמי המושלם ביותר שנצפה אי פעם בטבע. מכיוון שהאסטרונומים סבורים שהקרינה נפלטה כ-380,000 שנה אחרי המפץ הגדול, פירוש הדבר שהיקום היה אז בשיווי משקל תרמי. שנית, הקרינה איזוטרופית כמעט לגמרי – העוצמה שלה זהה בכל הכיוונים. אם נייצג את עוצמת קרינת המיקרוגל בפני השטח של בריכה שקוטרה 100 מטר, האדוות הגבוהות ביותר יהיו בגובה מילימטרים ספורים בלבד. התנודות הקטנות האלה נוצרו מהבדלים זעירים בצפיפות ביקום המוקדם – הבדלים שהובילו לבסוף להיווצרות מבנים וחללים ריקים.
כשצופים בקרינת הרקע, צריך לתקן את המדידה בגלל התנועה שלנו עצמנו: תנועת השמש סביב מרכז הגלקסיה, תנועת הגלקסיה בתוך החבורה המקומית, ותנועת החבורה המקומית ביחס לצבירים הגדולים שסביבה. הקרינה חמה מעט יותר, כלומר עוברת היסט לכחול, בכיוון שאליו אנחנו נעים (לעבר קבוצת הכוכבים אריה), וקרה מעט יותר, כלומר עוברת היסט לאדום, בכיוון ההפוך (לעבר קבוצת הכוכבים דלי). אנחנו נעים במהירות של כ-370 ק"מ בשנייה לעבר אריה, ולכן הקרינה בכיוון הזה חמה מהממוצע בכ-0.0034 קלווין, ובכיוון דלי – קרה ממנו בכ-0.0034 קלווין.
קרינת הרקע מגיעה אלינו מכל הכיוונים. אין פירוש הדבר שאנחנו במרכז היקום; פירושו שהקרינה נפלטה מכל נקודה במרחב לפני כמעט 13.8 מיליארד שנים. אילו נסענו לקצה השני של היקום הנראה, עדיין היינו רואים את הקרינה, אבל הפוטונים שהיינו קולטים היו מגיעים ממקום אחר במרחב. הנה דרך לחשוב על כך: אם שוחים מתחת למים בלילה עם פנס ראש, הפנס מאיר כדור של מים בגודל קבוע סביב הראש. בזמן השחייה, נפח המים שרואים הוא תמיד כדור באותו גודל, אבל הכדור עצמו משתנה. גם בקרינת הרקע, כשאנחנו זזים אנחנו קולטים פוטונים שבאו ממקומות אחרים (אף שכדי להבחין בשינוי של ממש היה צריך תנועה עצומה, בלתי אפשרית), אבל תמיד נראה לנו שאנחנו במרכז הכדור הפרטי שלנו של קרינת הרקע. אפשר לומר זאת גם כך: המפץ הגדול היה יצירה של כל המרחב, ולכן הקרינה שנותרה ממנו ממלאת את כל המרחב – המפץ הגדול נמצא בכל מקום.

באדיבות NASA
קרינת הרקע ממלאת את כל המרחב, ואת האנרגיה שלה צריך להביא בחשבון כשהמדענים בוחנים איך יסתיים היקום, וכמה זמן לוקח לחורים שחורים להתאדות. בכל נשימה אנחנו שואפים מאות אלפים מהפוטונים העתיקים האלה. הפוטונים חלשים כל כך שהקרינה אינה מסכנת את הבריאות: על כל מטר רבוע מגיעות ממנה רק כמה מיליוניות ואט – בערך עשר-מיליונית מההספק של נורה רגילה. כדי לראות את הקרינה הזאת בעצמכם, כוונו טלוויזיה ישנה (עם שפופרת, לא עם מסך שטוח) לערוץ ריק. כאחוז מה"שלג" על המסך נובע מקרינת הרקע הקוסמית. הראיות למפץ הגדול נמצאות סביבנו.
גילוי קרינת הרקע הקוסמית במיקרוגל הוא אישוש מרשים למודל המפץ הגדול. הטמפרטורה שלה מתאימה לזו שצפויה מקרינה שנפלטה מגז חם זמן קצר אחרי ראשית היקום – כשהיקום היה קטן פי אלף וחם פי אלף מהיום – ועברה היסט לאדום. אנחנו רואים ישירות עד 380,000 שנה אחרי המפץ הגדול, כשגיל היקום היה רק 0.003% מגילו היום. האחידות של הקרינה היא אישוש ישיר לעיקרון הקוסמולוגי, וסימן לכך שלפחות היקום המוקדם היה הומוגני ואיזוטרופי. והחשוב מכול: קרינת הרקע הקוסמית היא ראיה לכך שהיקום התפתח. זהו מאובן שמספר על יקום חם, צפוף וחסר מבנה, שממנו נוצרו הגלקסיות, הכוכבים, הפלנטות ובני האדם.
→ הסעיף הקודם: 17.7 יצירת היסודות הקוסמית | הסעיף הבא: 17.9 גילוי קרינת הרקע הקוסמית ←

